כמה ילדים יש ליובל דיסקין, ראשי השב"כ הפורש.

במרכז החדש על שם דב יודקובסקי לתיקשורת שבבית סוקולוב בתל אביב התכנסו בשני לפברואר 2011 כמה מאות ממוקיריו של מי שהיה סולל דרך בעיתונות הישראלית המודרנית וחתן פרס ישראל.

להקמת המרכז החדש תרם דב יודקובסקי עוד בחייו כמליון וחצי שקלים. בין הקרואים בני משפחתו של דב: רעייתו לאה, בתו אתי  ובעלה דויד ליבר ונכדיו נטע ואמיר. נכחו גם שרים, חברי כנסת, אישי ציבור ועיתונאים רבים. איתן הבר ניצח על הטקס.

מאת לאה אתגר

הזמרת רונה קינן, בתו של עמוס קינן ז"ל מי שהיה שנים רבות עיתונאי בולט בידיעות אחרונות שרה את "מי שחלם לו" את המילים של השיר כתב דידי מנוסי שישב בקהל בשורה הראשונה על כיסא גלגלים.

רונה קינן אמרה שמעוד מימי ילדותה היה השם "דב יודקובסקי" שגור על לשונה שכן שמעה אותו הרבה בביתה. אי אפשר היה שלא להבין למה התכוונה. כל מי שעבד במחיצת יודקובסקי במשפחת ידיעות אחרונות לא היה יכול שלא להיות מושפע מהשם הזה. הוא היה המוציא והמביא של כל מילה שנכתבה, של כל גליון שיצא לאור. מורה לכל עיתונאי, "ביג בוס" שתיגמל בפתקים קטנים מרובעים של שבחים מתונים שכתב בכתב ידו הזהיר ובבונוסים כספיים למי שהצטיין בעבודתו, ובנזיפה חמורה בדרך כלל בעל פה למי שטעה או לא דייק.

האיש המוכשר והשואף לשלמות עיגן באישיותו קטבים: הוא לא היה צבר והעברית שבפיו לא הייתה מושלמת, לעיתים לא הבין מילה חדשנית או סלנג, אבל כל הצברים וכותבי העברית המצוחצחת סרו גם למרותו הלשונית כשהעיר להם. הוא נולד בפולין  ועלה ארצה בגפו אחרי השואה כשהוא בשנות העשרים שלו אך המציא עיתון ישראלי, הכי ישראלי שיש. עיתון לשר וגם לנהגו. הוא היה ג'נטלמן  עצור ושקט עם גינונים אירופיים מוקף ומטפח חבורות כותבים של ישראלים תוססים, יש אומרים חצופים. הוא היה אדם צנוע מאד כשמסביבו עיתונאים עם האגו הכי גדול שיש. הוא ניזהר מלשחרר לציבור מילה אחת או משפט שלא בדק עשרות פעמים, גם נמנע מלדבר בציבור אבל היה אחראי לעמודי מלל ששוחררו בכמויות ובמשך שנים על ידי אחרים.

הוא היה מאזין יותר משדיבר, איש משפחה יותר מאיש ציבור, פריק של חדשות סביב השעון, וורקוהוליק אבל גם נהנתן. שותה תה קבוע ולא קפה, מבין באוכל טוב, במשקה טוב, איש תרבות גשמית ורוחנית ברמה בינלאומית. היקפי הקריאה והידע שלו פרצו גבולות. כשחפץ לשפר כתיבתו של מי  שחש כי כדאי לו להשקיע בו היה מביא להדגים גם קטעים מעיתונות זרה שלטעמו היו כתובים בכישרון ובייחוד.

דורות של עיתונאים למדו ממנו כי היה לו מה ללמד. הוא היה בעל יידע עצום. תמיד קרא או למד, תמיד התעניין, סקרן, אדם שהוא ספוג, בור סוד שאינו מאבד טיפה. גאון תקשורת, אין עוד מורי דרך מסוגו. את החפיפים שמסביבו כינה אנשים שרצים עם מכפלת פרומה, את המצויינים שסביבו קירב, הזמין לביתו, שיפר את תנאי חייהם. הוא היה הראשון שכיבד את צרכי המחייה של כלל העיתונאים. מקום העבודה הטוב ביותר בעיתונות בארץ היה בבית ידיעות אחרונות אצל דב יודקובסקי, אז מה הפלא שגדולי העיתונות הישראלית התקבצו סביבו.

בערב לזכרו התקיים פאנל שעסק בעיתונות. השתתפו אמנון אברמוביץ, נחום ברנע,  יובל דסקין ומאיר שמגר. הנחתה את הדיון המכובד אילנה דיין.

היה עניין מיוחד בהשתתפותו של ראש השב"כ יובל דיסקין המסיים תפקידו. דיסקין שהופעותיו בתקשורת נדירות נשאל בסוף הדיון לאן מועדות פניו.

אני הולך לרכוב על אופניים, אמר. אין לי תכניות לעתיד, יש שלוש שנות צינון, אז מי מתכנן כל כך רחוק. מגיל 18 עד היום, בגיל 55 אני בתפקידים צבאיים ובשירות מדינת ישראל, מגיע לי חופש. אני מתגעגע לשבעת ילדי. יש לי הרבה ילדים, (אף אחד לא העז לשאול מכמה נשים ומכמה נישואים) ואני הולך להיות עם משפחתי. לא הייתי עימם הרבה שנים ואני מתגעגע להיות איש משפחה.

טון הגעגועים התאים לסיומו של הערב. מי שהיכיר את יודקובסקי שהלך מעימנו לפני כחודש וחצי כבר מתגעגע אליו. דור שלם חסר אותו. יהי זכרו ברוך.

הצילומים: באדיבות אגודת העיתונאים תל אביב.