שמחתי שילדי קנו בשבילי קבר לצידו של אבא שלהם, האקס שלי שניפטר לפני שלושים יום. אני מרגישה שאני כבר מסודרת. יש לי קבר בתל אביב וגם דירת גג. נישאר רק לבקש שלא אגיע בקרוב מדי לקבר ששמרו עבורי.
התעייפתי בטקס השלושים ונעים היה לי לשבת על מה שעתיד להיות הקבר שלי, קבר נוח. חישבתי שיש די מקום. בבוא הזמן, לעוד ילד , אולי זה שחי תמיד לבד. אבל לא בטוח שהוא ישמח להיתקע לנצח בין אבא ואימא שלו.
מה שכן בטוח שהקבר המשפחתי שלנו יעמוד תמיד על יד הקבר הסמוך כל כך של אחד, משה שטרסטנברג. על פי מה שכתבו עליו הוא היה איש טוב בן 92. מיכאל שלנו נפטר בן 72. בני חיים אמר ששניהם על פי האופי, היו מסתדרים נהדר ביחד. והוסיף שהוא חושב שיצא בעבר עם הבת של שטרסטנברג ואני הערתי שבטח מונחים פה עוד הרבה הורים של בנות שיצא עימן בעבר. הנכדים שלי צחקו.
מסביב גן מצבות של משפחות שהשקיעו בממוצע 120 אלף שקלים לקבר. כולל הכל: אדמה, מצבה, אמנות, עיצוב ארכיטקטוני. את העיצוב חסכנו כי נטע, בתי האדריכלית תכננה מצבה יפה. דנה נכדתי שמתגייסת לצבא, העירה שהיה צריך לכתוב את שם המשפחה שלנו גם מאחורי השייש שעומד וגם לקבוע קופסא לנר נשמה. בתי איריס, עורכת דין, אומרת שנוכל בהסדר להשלים החסר במפגש הבא. בטוח יהיו לנו עוד מפגשים טובים כאן.
כל שכנינו מסביב נקברו בסביבתנו באותו יום פחות או יותר. כך אנחנו מוצאים שכבר יש לנו הרבה שכנים נחמדים. היום יום שישי אחר הצהריים ומסביב על הקברים מביאים המון פרחים יפים. איש אחד כבר שתל גינה עם זית זעיר ונענע סביבו. הכול אצלו פורח כמו בחנות הפרחים הכי יפה בתל אביב. יש בבית הקברות אויר טוב של אחרי הגשם, היורה הראשון. מגיעה עוד משפחה ואחריה נגררת סבתא בהליכון. למה הם לא מחכים לה? למה רצים כל כך, הקבר לא יברח. הסבתא ממהרת עם ההליכון בשביל הצר ליחיד. כמעט דרסה אותי כשנעצרתי לקרוא בסקרנות שיר אהבה שכתבו הורים לבנם על מצבה בצורת לב. ההליכון רק שפשף את הרגל שלי. בתי נטע אמרה: שלא אגזים. לא הייתה כל סכנה שההליכון ידרוס אותי בבית הקברות ושלא אתלונן.
הקברים הנהדרים סביבנו הם לא בשביל הנפטרים, אלא בשביל עצמינו החיים. יש לנו היום מפגש משפחתי במקום עשר. הבן שלי קרא באינטרנט מהטלפון הנייד את הקדיש, את אותיות הנשמה ואת אל מלא רחמים. בגלל האותיות הקטנות בטלפון, הוא קצת התבלבל וטעה. שאבא שלו יסלח לו.
אנחנו בבית קברות מאד אלגנטי: האלבינים של גליה כאן, גם הבעל שהתאבד וקפץ בגלל מס ההכנסה וישנה גם האימא שלו. גם שומכר, שחקן האידיש הענק מדג'יגאן ושומכר כאן. יש גן מצבות של מליונרים או אנשים מהסוג שלנו שאהבו מאד את המתים שלהם. אחרת לא היו מתאמצים להשקיע. בינתיים לא מצאתי מת אחד שכתבו עליו דברים רעים, אבל האופי של המת עולה תמיד מהכיתובים שעל קברו. קילומטרים מכל הצדדים יש נפטרים נפלאים. הקברים חצובים בשייש הכי יקר שאפשר, עם כיתובים ותיאורים אינטליגנטים. היה לנו יום שישי סבבה של שלושים וגילוי מצבה למיכאל שלנו. שמנו לו פרחים חיים, שורה אחרינו הניחו פרחים מפלסטיק, ולשורה השלישית הגיע משפחה עם עץ תפוזים ננסי. אחריה דווקא הניחו קקטוס צבר בתוך דלי.
ביציאה מבית הקברות אני אומרת שצריך להפוך את כיכר החול הענקית בכניסה לכיכר דשא. "תכתבי לחברה קדישא," אומרים לי הילדים. "תתכנני גן. עם דשא וספסלים ותבקשי בעיריה." אני אומרת לנטע ומטילה עליה עוד ג'וב. "אני כבר אגייס את הכסף" אני מודיעה. "מאיפה?" מן החיים בשביל המתים. שיהיה עוד יותר נעים להיפגש. מתי יוצא לנו ככה להיפגש כולנו עם הילדים והנכדים ועם אבא שלנו ז"ל והשכנים הקבועים?!
אנחנו יוצאים משם מבסוטים בעיניים אדומות.
כתבה וצילמה: לאה אתגר