לזכותה של ההצגה שלש אחיות שעלתה בתיאטרון הבימה ייאמר שיש בה חידושים רבים ומרשימים. מי שחושב שכבר ראה בעבר את "שלוש אחיות"  יכול לשוב ולצפות בהנאה גדולה בהצגה שאורכת שעתיים וחצי ואין בה רגע משעמם. יש כמעט תיזמורת משובחת של כלי נשיפה רועשים העוברים בין הצופים וסוחפים עימם את כולם, יש משחק משובח של שלוש אחיות שהן מענקיות הבמה הישראלית: ליא קניג, יבגניה דודינה וגילה אלמגור. כן יש צוות ענק של גדולי התיאטרון כמו: חנן שניר שהוא המתרגם, המעבד והבמאי. רמי ברוך, מרים גבריאלי, אלי בורנשטיין, שלמה וישינסקי, דבורה קידר, דב רייזר ועוד תריסר שחקנים ידועים ומוכשרים. הנגנים  שולטים בכלי נשיפה שונים כמו טובה, חצוצרה, קרן יער וטרומבון.

ההצגה שלוש אחיות היא משהו בין קומדיה וטרגדיה. הגיבורות: שלוש האחיות חיות בפרובינציה משום שתפקיד אביהן שהיה מפקד הבריגדה הביאו לאזור כפרי. האב נפטר ומידי שנה עורכות האחיות אירוע לזכרו. ההצגה נפתחת בחגיגת יום השנה העשרים למות אביהן והכל מדברים בו כאילו הוא עדיין חי. מסתבר שחלום חייהן של האחיות הוא לשוב ולהתגורר במוסקבה, העיר שתיפתור את כל בעיותיהן ורק שם תחיינה חיים אחרים ומלאים. החלום לשוב ולגור במוסקבה עובר במחזה כחוט השני. בינתיים חיי הפרובינציה נמשכים: האחות האמצעית נשואה לגבר ללא אהבה, האחות הבכירה לא נישאר מעולם ועתה מאוחר מדי, ואילו האחות הצעירה מתחילה להתפשר עם הרעיון שתינשא לגבר אמיד כפיתרון לחייה. אולם גם מחשבות אלו עולות על שירטון.

בקיצור, עם כל התיזמורת העליזה, עם מפקד הבריגדה החדש, עם החיילים החביבים, עם האח המשכיל שיש לאחיות והוא תקוותן היחידה שיקח אותן למוסקבה,  עדיין החיים בפרובינציה אינם מספקים. איש איש תקוע בבעיותיו האישיות ובצרותיו ודומה שאין תוחלת. "לו היו יודעים כמה קשים הם החיים", כך הן אומרות, "לא היינו עובדות קשה כל כך". באמת, אין הן עובדות קשה, אבל כשאינן שבעות רצון מחייהן, החיים נתפסים כקשים. סביב האחיות צומחת ומתחזקת אשתו הצעירה של האח, היא שולטת בבית, ומראה נחת זרועה למשרתת. בים של אהבה וותרנות מצד האחות הגדולה מתגלה פרצופה של אשת האח העושקת את המשפחה מנכסיה ומעבירה את הבית על שמה.בסוף המחזה מתרחשת השריפה הגדולה וצרות היומיום צפות ועולות ביתר שאת ומדגישות את "אין התוחלת".

אנטון צ'כוב  1860 – 1904 מגדולי הסופרים הרוסים, גדל בחנות מכולת דלה שהייתה שייכת לאביו. כתב מאות סיפורים קצרים, מחזות ודברי בדיחות וחידודים. התפרנס כרופא וכסופר. כל ימיו דאג לאביונים. כרופא טיפל חינם בחולים עניים, שנים רבות סבל ממחלת השחפת, נפטר ב 2 ליולי 1904 וניקבר במוסקבה.בין מחזותיו: השחף, דוד ווניה,  היובל, הצעת נישואין, גן הדובדבנים ועוד.

ההצגה מומלצת.

כתבה: לאה אתגר צילומים: איציק בירן