מעולם לא הייתי בשדרות. מה היה לי לחפש בעיר הסובלת כבר שנים מרקטות, טילים, מרגמות, פצצות, מה לא? בהזמנת משרד התיירות השתתפתי בסיור עיתונאים ובלוגרים, הגעתי, ולרגע לא הצטערתי. התרגשתי לפגוש את העיר. יותר נכון את נציגיה. כל שיחה עם פרנסי המקום ריגשה אותי עד דמעות. כל אתר, כל מסעדה, כל מיבנה הייתה לו הסטוריה קהילתית ותחושה חזקה שפה גרים 26 אלף תושבים אמיצים. אנשים שאוהבים את המקום, למודי סבל ואמיצים.
פגשתי את היועץ ארנון בירן, איש מקצוע שמלמד את התושבים איך להפוך את המקום לעיר תיירות. פגשתי את ההסטוריון המקומי אהרון כהן, את מנהלת בית הקפה שושי מזרחי גמרמן, את עמי מגוונים, את ספיר המייצגת חריגים בקהילה,פגשתי בעלי מוגבלויות, גם את את ראש העיר אלון דוד איש בעל המצאות וחידושים שמתנהג כאילו הוא לפחות רוצה להיות תל אביב. המקום הקטן הזה מבקש לעצמו חיים מלאים: שיהיו לו מוסיקאים, רקדנים, מסעדות כמו בעיר, בתי קפה, נוער מתנדב שלומד בעיר ומטפח את הסביבה, גן חיות קטן שמטרתו לשפר חייהם של ילדים תחת מלחמה שיכולים להירגע עם שפנים, כבשים, כלבלבים. ראיתי גן חיות שלם שתפקידו להביא מרגוע מהטראומות שהעיר הזאת מספקת לעצמה, טראומות שכל עם ישראל עומד מנגד, רואה וכואב את כאב אלה הנישארים שם. אפילו שתיים מבנותיו של ראש העיר הוכרו רשמית כנפגעות טראומה.
הסיור בעיר הוא עניין ריגשי: עברתי בבתים קטנטנים, שכוחי אל, עזובים, ומנגד: המון מבנים חדשים, עיר שרוצה רק לצמוח. עיר שטרקטורים עובדים בה. שמכינים תשתיות חדשות, עוד ועוד מבנים. שמביטה קדימה אל העתיד. לכל בית יש איזה מיבנה מבוטן, יש מחסה לעת צרה. הביית הכי יפה מתכער מעט כשאתה מגדלה את המקלט הצמוד לו. שדרות היא עיר שמלאה בכיכרות זכרון, באנדרטאות לזכר… וכל כיכר או אנדרטה כזאת מטופחת בפרחים ובריבועים שעליהם השמות של אלה שקיפחו את חייהם. ראיתי אנשים וצעירים שהגיעו לעיר לחיות בה חיי קהילה ולתמוך בתושבים. שמתי לב שלאורך הדרך פגשתי באנשים טובים, אידיאליסטים, כאלה שגדלו במקום וכאלה שהגיעו ללמוד ולסייע לעיר והם חיים שם בקהיליה עם חזון.
אכלתי צהריים במסעדה קטנה שהיא גדולה. מסעדה שהאישה המנהלת אותה היא הבשלנית, והיא הייתה זו שבמו ידיה הטיבה לבשל אוכל ביתי ועמדה מול הדלפק וחילקה והייתה אדיבה ומארחת. זו לא סתם מסעדה, אלא מטבח מקומי שמאכיל אותך עם כל הלב..
פגשתי נשים אתיופיות במועדון שהן רוקמות ומוכרות מעשי אמנות צבעונית ומתפרנסות מיצירות ידיהן. קניתי שתי עבודות. לא רק בכדי לתמוך, אלא באמת אהבתי מה שקניתי.
בתוקף תפקידו העביר לי יועץ התיירות ארנון בירן חומר על פסטיבלים בעיר, על מקומות ואירועים, על מה שכבר היה ועל מה שעוד יהיה. ארנון בירן הוא איש מסודר, החומר ששלח לי מרתק, אבל אני בחרתי לתאר את מה שראיתי ומה שהרגשתי בעיר שזה לי ביקורו הראשון בחיי הבוגרים, עיר שאי אפשר היה לי לחשוב: טוב, ביקרתי בשדרות, אבל מה עם הצורך שיש לעשות למען העיר קצת יותר מלהגיע וללכת הבייתה ולשכוח את המקום. לא, אי אפשר לשכוח, וגם אי אפשר שלא להעריץ את המקום ואנשיו.
כתבה וצילמה : לאה אתגר