מאת לאה אתגר.
בין יוני ליולי בשעות הערב במשך שמונה ימים בעיר העתיקה וסביבותיה מתקיים פסטיבל האור.
יצאתי באוטובוס בסיור עיתונאים מתל אביב לירושלים. ירדנו בשער ציון. זו הייתה הפעם האחרונה באותו סיור שעמדתי בנחת על רגלי בכניסה לעיר העתיקה. אמרו לנו שהקדמנו להגיע. אז חיכינו. ככל שנקפו הדקות, קלטתי שנכנסתי לעיר העתיקה שחוגגים בה את פסטיבל האור שהוא אירוע לילי בו הופכת העיר העתיקה ובעיקר הרובע היהודי לבליל של צבעים ואורות. טרם קלטתי שהמראות הצבעוניים שהייתי אמורה לראותם עם ערב על כל קיר ואתר יהפכו לחגיגה צפופה, מרהיבה ברמה עולמית, שאין לה אח ורע.
כארבעים וחמש אלף ישראלים וילדיהם, חרדים וחילונים, נכנסו לעיר העתיקה. גם המוני תיירים בקבוצות עם מדריך ודגל ביד הגיעו. הערב ירד. עמדנו צפופים כסרדינים וזרמנו עם ההמונים. מעל ראשינו הפכו קירות הבתים בעיר לגושי צבע. דמויות של מלאכים מוארים, עיגולים צבעוניים, מה לא?! המונים גדשו כל פינה. הרובע היהודי הפך לבית קולנוע אחד גדול, אין מראות כאלה בשום מקום. טיימז סקור במנהטן ניראתה חיוורת לעומת האורות והצבע שסחפו את העיר העתיקה.
מחוץ לחומות עמדו אלפי בני אדם שקיוו להיכנס בשערי העיר העתיקה. כך ירד הלילה. העיר העתיקה הייתה מפוצצת בחזיונות צבעוניים ובבני אדם. מחוץ לעיר העתיקה השתרכו תורים ללא קץ. אולי יצליחו גם הם להיכנס לקראת אור הבוקר. מדהים מה שצבע ואור עושים לבני אדם. משגעים אותם.
אני הולכת אחורה בזמן: כשעוד היה אור של אחר הצהריים.סיבת הגעתינו המקורית הייתה להשתתף בטקס השקת מפות של הרובע היהודי בהשתתפות שר השיכון גלנט. כשהגענו, התכבדנו בבורקס. זה עדיין המאכל הלאומי ברובע היהודי. לא שמעו כאן עדיין שהבורקס, אפילו משובחים, הם שומן טראנס. שעדיפים ירקות חיים. למען הבריאות. גלנט נאם. הוא לא מגדולי הנואמים, אבל תושבי הרובע הריעו לו. ניראה היה שהתכונן, דיבר על היסטורית המקום ועל חשיבותן של מפות. מי כמוהו יודע. כשהיה בעברו מראשי הצבא והשתמש במפות, נעזר בהן בקרבות. היו עוד נאומים של ראשי החברה לפיתוח הרובע, והעיקר יצאנו משם לוהטים מחום, עם בקבוק מיים ביד ומפה תיירותית חדשה של הרובע. רק תהרגו אותי למה חטפו שם חבילות של מפות לאדם בודד אחד.
עד שירד הערב הספקנו לטייל במיזמים חינוכיים דיגיטלים חדשים: חידונים תנכיים על גבי מחשבים שיגבירו את היידע של תלמידי ישראל וגם מיזם של תילבושות בד שניתפרו כבגדים תנכיים ואנו התלבשנו בהם ו כאילו חיינו בעידן התנך. כך הצטלמנו בבגדי אברהם ושרה הקדומים וקיבלנו כל אחד צילום מרהיב שמראה אותנו כאילו היינו אבות אבותינו.
היה לנו עוד זמן לביקור בבית הכנסת של הקראים בית כנסת הכי עתיק בתולדותינו ששופץ לאחרונה. וכמובן ביקור בבי הכנסת "החורבה" איך אפשר בלי. שם זכינו בארוחה קלה בריאה ומזינה. נחמד.
לקראת לילה רצינו להגיע לאוטובוס שישיבינו לתל אביב ולא היה סיכוי. הלכנו כנגד ההמונים שצבאו על הכניסות לעיר העתיקה. ים של בני אדם באו והלכו. כשאני כותבת ים, אני מתכוונת לכך. היו מאות סדרנים, אבל אלפי אלפי החוגגים את הצבע והאור ניצחו. הלכנו והלכנו דרך מיזמי אור וצבע. מתפתלים בין ההמונים עד שהגענו לאוטובוס לתל אביב שנאלץ לחנות הרחק מהעיר העתיקה . מה לי להתבכיין? היה יום עשר. אילו לא טל מרום היחצנית המהוללת שאירגנה את כל המסע הזה, לא הייתי זוכה לראות את עם ישראל ביום חג האור והצבע. מגיעים לה לטל מרום כל התודות שבעולם.
כתבה וצילמה: לאה אתגר