כבר הייתי וראיתי בימי חלדי, מלונות פאר, ארמונות מלכים ופטנטים חדשניים של מיטב הארכיטקטים והבנאים. אז הייתי. הפעם הוזמנתי לסיור עיתונאים למלון דן קיסריה המחודש. פה הצליחו לגרות את האורחים שלא חדלו מלהתפעל מאיך שיפצו כאן, איך תיכננו, איך חידשו והכל בטיב טעם, עם צוות מצויין של עובדים חרוצים ונעימים, עם מנהלת מלון, אישה יפה שכבר נכנסה לתפקידה. ומעליה מנהל הרשת. כולם מנומסים ומקסימים. הכל היה מקסים: שמות מפורסמים של אדריכלים שהגדול שבהם הוא אילן פיבקו שעיצב מחדש את השטחים הציבוריים, גם צוות צעיר של הדור החדש של מייסדי המלון. ביניהם דניאל פדרמן, הבן של מיכאל פדרמן שאסף סביבו את מיטב נציגי הדור הצעיר, ביניהם גם בת משפחה, המעצבת של הסוויטות והחדרים.
בקיצור, דניאל פרידמן אסף סביבו את מיטב המוחות לטובת הפרוייקט. מכאן והלאה, אתה משוכנע תחת ידו הבוטחת של רני רהב, אשף ה"סטייל" שיודע לעשות זהב ממיץ תותים טבול באלכוהול בתוך בלון זכוכית שקופה. אני כבר משוכנעת שכדאי לי לפתוח בכוסית את הבוקר שלי בדן קיסריה בבר המשופץ לתיפארת. כך לאורך כל הדרך היפה, והיא באמת יפה, הופך כל מה שהיה ישן ומקרטע עוד משנות השישים של הברון רוטשילד, לבר קולינרי חדש ששמו "סלון בקה" שמציע קוקטיילים שנרקחו במיוחד למלון ריזורט על ידי קבוצת "סורמר" ממובילות חיי הלילה של תל אביב. יש לדעת שמה שמוביל בתל אביב, מוביל גם כאן בקיסריה. הראש שלי נוטה להודות שכל מה שעשו פה לחידוש המקום, לא זקוק לדגמים תל אביבים. עשו פה עבודה יפה מאד של שיפוץ. השקיעו 80 מליון שקל, שיפצו נפלא 116 חדרים וסוויטות, ולא לשכוח את השטחים הציבוריים של 62 דונמים ירוקים שבהם זרועים אוהלי מנוחה לבנים. גם בתוך המלון וגם בשטחים הציבוריים הכניסו עבודות אמנות ביניהם 15 פסלים של הפסל יעקב דורצ'ין, הדפסים של ריטה אלימה, ועבודה מרשימה של האמן רון ארד.
לא להאמין. ביליתי בחידושי ושיפוצי מלון דן קיסריה ארבע שעות, משעה שמונה בבוקר עד שתים עשרה בצהריים. וכל הזמן הרגשתי שעשו בשבילי את כל הפינוקים האפשריים: אפילו את מטעמי ארוחת הבוקר טחנו בבלנדרים והגישו בצלוחיות צבעוניות. שלא נצטרך חס וחלילה ללעוס משהו קשה. נא לא לדאוג, זו היום האופנה הקולינרית טוחנים את המזון דק דק.
את הבוקר פתחנו בתל אביב. ליד בית העיתונאים. העמידו לנו כעשרה (לא ספרתי) ג'יפים חדשים שהסיעו אותי עד לקיסריה. שם כבר חיכו לנו במזון, במשקה כפי שתיארתי לכם, ועוד יותר. מכונת קפה למשל שהוצבה בכל חדר, הפכה לאייטם ענק. הכניסו לחדר פולי קפה ואתה יכול לבחור באיזה טעם. בינינו, אני מסתפקת בכוס קפה שפוייה . אני לא יודעת לטחון פולי קפה. אבל העניין עם פולי הקפה היה עסק גדול, גם בדלפק הקבלה עשו לנו עניין גדול עם פולי הקפה וקיבלתי שי קטן בתוך שקית חומה עם פולי קפה. האמינו לי אין לי מה לעשות בהם, אין לי בבית מכונה שטוחנת פולי קפה, אולי לכם יש. אני לא סטייל. מזמן נפטרתי ממכונות הקפה עם קצף. הכי הרבה אני שותה קפה שחור בבוקר. בלי חלב.
בדפים שחילקו לנו וגם בהרצאות הקצרות ונעימות היו המון שמות לועזים. כמו פיליפ בולקיה ודיקלה רובינסון שעיצבו בצבעוניות מועדון ילדים עם משחקי רטרו. בשמות שחילקו לחלקי המלון, לא היה מחסור.
בקיצור, המלון שופץ יפה, הארוחה והאלכוהולים היו עשר, הכל בסדר, אבל המעטפת של אותו בוקר טימטמה לי את החושים. לכל דבר היה שם מפוצץ, כל פריט הפך לגרנדיוזי, החיים הם לא פיקניק. החיים הם הרבה יותר: שמות באוירת חגיגה. באיזו שהיא נקודה בסיור בחדרים דיברו על מערכות השמע המשוכללות. אני התבוננתי בשמיכות החדשות הרכות והאפורות שהיו על המיטות, באמת התעייפתי. חשבתי שיהיה כייף לשכב לנוח שם. אני חושדת שאולי לא הקשבתי היטב, כי גם לציפויי המיטה האפורים שלא היה להם שם מפוצץ אלא ניראו לי שפויים, נקיים, די רגילים ומזמינים. אז כבר מישהו דיבר על טלויזיה על מסך פרחים, גרמפון מיושן בחדר מיוחד, ועוד קטנות ששוות חידושי ענק.
אני קלטתי שהשיפוץ בקיסריה הוא הכל חידושים שמוצגים כאילו כל שיפוץ וחידוש הוא לפחות חללית שהגיעה לירח. אהבתי.

כתבה: לאה אתגר. צילם: אורי אקרמן.

: