נורית גפן

אני מכירה את עמוס קולק כבר עשרים שנה. בשנים מסויימות כשאביו היה בחיים, עקבתי אחר הקריירה הצומחת שלו. התפעלתי מכושר הכתיבה הזריז והייחודי שלו, השתאיתי ליכולתו לגייס תקציבים גדולים לסרטים שעשה. עקבתי אחרי מצבי רוחו המשתנים, מעומק יגונו האישי ועד ה"נורמליות, שבו.
אני זוכרת יום כיפור אחד …

מזמן לא נשמעו תשואות רמות כל כך בתיאטרון בית לסין. בשישי בצהרים חגגה קבוצת הצעירים של תיאטרון בית ליסין פרמיירה ל"מנדרגולה", בהשתתפות קבוצת הצעירים ובבימויו של גלעד קמחי. האולם היה מפוצץ ועשרות המאחרים נאלצו לוותר על ההצגה מהיעדר כיסא פנוי באולם.

בהצגת הפרמיירה של "אביב מתעורר" נכחו צעירים רבים. מה ששובר את האמירה שבתיאטרון מבקרים רק מבוגרים. המחזמר העוסק בסקס בין בני הנעורים מביא סצנות מיניות שאינן מותירות מקום לדמיון כשנינט במרכזן. זו הסיבה שנינט סיפרה במבוכה מסויימת כי הוריה טרם ראו את המחזה.