אלון חילו, זוכה פרס "ספיר" היוקרתי לשנת 2009 או לא? צרות של סופר מצליח.
מאת: לאה אתגר
כאילו לא קשים מספיק חייו של סופר: משקיע שנות עבודה, מרוויח קדחת, כותבים עליו טוב ויותר רע, בודדים באמת מטפסים ונישארים בצמרת, וגם כשהצליח, עדיין הוא תלוי במו"לים שלו, רואה את סיפרו נימכר על הדלפקים ביחד עם קופסת קפה ובמחיר של פחות מלחם פירות ואגוזים ועוד צריך לשמוח.

אם לא די בכל אלה הרי לסופר אלון חילו שחיבר את "אחוזת דג'אני" , העניקו את פרס ספיר, אחר כך לקחו אותו, אחר כך כתבו שהוא תובע את נותני הפרס, אחר כך לא ברור איך ניגמר, נתנו או לקחו או מה?! ביטלו את הפרס?! אוי ואבוי. הרבה עוגמת נפש. ובדרך הזאת של נתנו או לא נתנו, וכסף הוא טרם ראה, גם אמרו שהספר אנטי לאומי, מציג יהודים מכוערים, ערבים סימפטיים ומעוות הסטוריה. אם זכרוני אינו מטעני, הסופר המסכן שביסס או לא ביסס סיפרו על תחקיר רציני, התנצל על שזה רומן בדיוני ולך תדע מה באמת עוד קרה לו.
דבר אחד: את הכשרון של אלון חילו אי אפשר לקחת ממנו. ליבי ליבי לו והוא עוד מהמצליחים שאפשר רק לחלום עליהם. אני למשל כתבתי רומן רביעי "הר הרוחות והצבים" שבפירוש מפי אחרים הוא ספר משובח עם חומרים של רב מכר. פניתי לידידה שלי מתקופת האוניברסיטה שיש לה בית הוצאה גדול, לא רק שלא הוציאה לי אותו, מאז כשהיא רואה אותי היא בורחת ממני, וכבר הוציאו אותו אחרים לאור ומכרו וכך הלאה, ואני לא צריכה ממנה שום כלום, והיא עוד מעמידה פנים שאני אויר. מילא העלבון ממנה, עיתונאית שהתלהבה בדיבורים מבטיחים מהספר שלי ובאה לכתוב עליו, כתבה חמישה עמודים לא על הספר בכלל. עם משפטים פוגעניים שרק מזיקים ולא מועילים, ובמקום לשמוח, נעלבתי. אז תארו לעצמכם את אלון חילו, שהבטיחו לו פרס ועשו לו כבוד ולקחו הכבוד וגם העליבו ומה אגיד לכם? קשים חיי סופר, גם אם הוא מצליח. חוץ מהעבודה הקשה, צריך גם עור של פיל.
חילו, לא מכירה אותך, אבל מאחלת לך שתתנחם בכשרון ובחוכמה שהקב"ה העניק לך, ואתה באמת מוכשר וספריך בעיני יפים וטובים.