שרי אריסון חזרה ארצה. עם עופר. לדבריה הרפתקאת ההעברה לחו"ל עלתה כשלושים מליון דולר. להלן הנאום המלא שלה: למה עזבתי ולמה חזרתי, עם כל ההסברים של שרי אריסון:
תאריך הכתבה:
11/06/2004
בשעה שתיים, על מזנון ארוחת צהריים נחמד כולל דגי סלמון וירקות זימנה שרי אריסון בניצוחו של רני רהב מסיבת עיתונאים בבית סוקולוב.
כלי התיקשורת, כל ערוצי הטלויזיה, כל העיתונים, שלחו נציגות. האולם ניראה כאילו ראש הממשלה עומד להודיע משהו חשוב. היא נכנסה נראית נבוכה מה. לבושה בחליפה צהובה, לחצה ידיים לכל עיתונאי ועיתונאי, עברה משולחן לשולחן וקראה נאום מוכן מראש. אחר כך השיבה לשאלות. לא בהתחכמות ולא בידענות. היו שאלות קשות כמו עניינים כלכליים של הבנק והיו שאלות תמימות כמו "האם את אשה מאושרת".
אריסון השיבה על מה שידעה. לא התביישה להגיד "אני לא יודעת". ציינה שהיא פותחת שוב את פעילות הצדקה של "קרן אריסון" ואת "מהות החיים.". אמרה שאינה יודעת מה יעלה בגורל החשדות נגד בעלה ושהיא עומדת מאה אחוז מאחוריו.
אמרה שמגיל תשע היא באה ונוסעת מישראל למיאמי ומעולם לא זכתה לתיקשורת כפי שזכתה לאחרונה. היא האשימה גם את התיקשורת בעזיבתה האחרונה.
אריסון ציינה כי לא ברחה מישראל באישון לילה אלא רק טסה בטיסת לילה של אל על כמקובל בטיסות לארה"ב, ולא במטוסה הפרטי. היא ציינה כי לא עזבה בגלל ענייני מס של כשלושים מליון דולר כי תרומותיה בארץ עלו על סכום זה בהרבה ורק העברת הדירה מישראל לחו"ל עלתה לה כשלושים מליון דולר.
לאה אתגר
שרי אריסון במסיבת העיתונאים. גם בהקלקת הגדלה.
|
להלן נאומה המלא:
שלום ותודה שבאתם,
אני מאושרת לדרוך על אדמת ישראל, אדמת הקודש, זה הבית שלי, המקום של היעוד שלי, איפה שהמשפחה והחברים יודעים מה המהות של יחד, אהבה, תמיכה וסליחה.
בשבילי החיים בחו"ל מאז ומתמיד היו שטחיים, אבל גם שם יש לי שליחות, אני לא נוטשת אף אחד ואף מקום.
עזבתי את ישראל מהרבה סיבות – התקשורת היא אחת מהן.
אני חושבת שהתקשורת יכולה לבנות ויכולה להרוס.
אני קוראת היום לכל עולם התקשורת לעשות חשבון נפש, כל אחד עם עצמו, כל אחד עם כתיבתו ודיבורו. למילים יש כוח !
כולי תקווה שאנשי התקשורת, לפני שהם מביעים את דעתם, ייקחו כמה דקות למחשבה וישקלו האם עצם האמירה תורמת, בונה, או הורסת.
לכם יש את הכוח לשנות ולהשפיע, בבקשה מכם השפיעו לטובה !
בענייני האישיים התקשורת היתה מאד הרסנית משני היבטים:
בעלי – עופר גלזר ופיטורי העובדים בבנק הפועלים.
אם עופר לא היה נשוי לי – לשרי אריסון, הוא לא היה נמרח על העמודים הראשונים בעיתונים ולא היה פותח את מהדורת החדשות בטלויזיה, לא היתה נגרמת לו עוגמת הנפש ורצח האופי.לצערי, בשלב זה, תדמיתו של עופר נפגעה קשות וזה דבר שמאוד קשה לתקן.
אדם, ללא תמיכה ואמת אישית, היה יכול לסיים את חייו באופן טרגי.
לצערי היו מקרים כאלה בעבר.
למה לא לומדים לקח מהדברים האלה, למה לא לומדים את השיעור.
אני עומדת לצידו של עופר, יודעת את האמת וכולי תקווה שהצדק יצא לאור בהקדם.
בנושא בנק הפועלים, ברצוני לומר כי מכל דבר שקורה לי בחיים אני לומדת ומסיקה מסקנות וגם במקרה הזה למדתי רבות.
יכול להיות שבדיעבד הייתי עושה חלק מהדברים אחרת, אך אינני מבינה מה היא הצביעות הזאת כלפי ולמה ההתקפות האישיות נגדי לא פוסקות עד היום.
מהלך הפיטורין נעשה באופן תקין, עפ"י החלטה של מנכ"ל הבנק, המנהלים והדירקטוריון.
השותפים בגרעין השליטה של בנק הפועלים תמכו בכל המהלך.
אינני מבינה עד היום מדוע אני, שרי אריסון, הפכתי לקורבן של הפיטורים.
רק תעמולת בחירות וליבוי האש ע"י התקשורת יכול היה לגרום להליך שלילי שכזה וזאת רק משום שלקחתי אחריות, רק משום שלא הסכמתי לקבל השמצות ורק משום שעמדתי מאחורי מנהלי הבנק ותמכתי בהחלטות העיסקיות שלקחו.
עד היום שום חברה בישראל לא פיטרה עובדים לפי אמות המידה שאנו, בבנק הפועלים, לקחנו על עצמנו.
אלפי עובדים פוטרו מעבודתם בשנתיים האחרונות ואף מפוטר לא קיבל פיצויים כפי שקיבלו מפוטרי בנק הפועלים.
נכון, זה כואב מאד ולי אישית זה כואב עוד יותר.
כאדם שתורם כל כך הרבה לארגונים ולאנשים הפיטורים כואבים לי מאד.
אבל תפקידי וחובתי לחשוב ולדאוג לעתידם של אלפי העובדים שנשארו לעבוד בבנק ולמאות אלפי הלקוחות, וזאת משום שאני לא רק תורמת אלא גם משקיעה במדינה, בחברות שונות, שמעסיקות אלפי עובדים וכמו כל עסק גם הבנק חייב להיות חזק ורווחי.
בנושא המיסוי – קשה מאוד להסביר את הנקודה אך למרות זאת אני רוצה לנסות.
אני שרי אריסון משלמת את כל המיסים על פי החוק במדינת ישראל, אני משלמת מיסים על כל העסקים שלי במדינה.
כשמדובר על חברת "קרניבל קרוז", עלי להדגיש שמדובר על חברה זרה בבעלות נאמנויות זרות שהוקמו בעבר על ידי אבי המנוח תד אריסון.
ברצוני להדגיש כי כל המיסים המלאים בגין אחזקות "קרניבל קרוז" משולמים בארה"ב כחוק ואין על פי החוקים והאמנות הבינלאומיים "כפל מס". אין לדרישת כפל מס אח ורע בעולם כולו.
בעקבות ישיבות אליהן הוזמנתי ע"י הנאמנים החלטנו להישאר בארה"ב.
ההחלטה לא היתה מתוך רצון לטרוק דלת ולא לעולמים, אלא מתוך רצון להסדיר את העובדה שילדיי והמשפחה המורחבת שלי, אחי, ילדיו, רעייתו של אבי ומשפחתה לא יפגעו מעצם הבחירה שלי לגור במדינת ישראל.
לא היה מקובל עלי ולא יכולתי להסכים לעובדה שבגלל אהבתי למדינה, ייפגע עתידו של מי ממשפחתי, על ידי מנהלי הנאמנויות המשפחתיות המנוהלות על ידי נאמנים זרים שלא קשורים למשפחה ומנהלים את הנאמנויות באופן עצמאי ללא מחויבות לאיש, אלא לנאמנויות בלבד.
מדובר באותם נאמנים שהזהירו את בני משפחתי כי במידה ונבחר לחזור לאחר הישיבות בניו-יורק לישראל הם ימחקו את ילדי כנהנים של הנאמנויות.
לשמחתי, לאחרונה הסירו הנאמנים את התנגדותם לחזרתנו לישראל ומיד הודעתי על כוונתי ורצוני לחזור עם בעלי עופר וילדינו.
עכשיו אני רוצה ברשותכם לומר מספר מילים בנושא "מהות החיים".
הקמתי את "מהות החיים" וכמו כל דבר אחר שעשיתי עם הרבה אהבה כלפי המדינה והעולם.
כל מה שאני שואפת אליו הוא שנחייה בעולם טוב יותר, בעולם אוהב יותר, אך העולם הזה, אני מדגישה, מתחיל עם עצמי ואני בוחנת את עצמי את מעשיי כל רגע.
אין בכוונתי לבוא ולומר לאף אחד מה לעשות או מי להיות, אני רק מנסה להביא לשינוי חיובי בקהיליות שלנו.
לצערי, הרצון הטוב הזה הביא להרבה לעג וציניות, במיוחד על רקע הפיטורים וכל מה שקרה עם עופר.
אבל אני לא מתייאשת כי מה שהחזיר אותי לארץ יותר מכל דבר אחר, הם מאות ויכול להיות אלפי האנשים ששלחו אליי מכתבים מכל קצוות ארץ, אשר מבינים ורואים את מה שאני מנסה לעשות וביקשו ממני לחזור.
הכי מצחיק הוא שאני נוסעת וחוזרת כל חיי מאז היותי בת 9 בין מיאמי לישראל. מעולם אף אחד לא שם לב לכך חוץ מהקרובים אליי ביותר, אבל עקב הנסיבות זה הפך ל"ניוז"
נכון עזבתי אבל עכשיו אני חוזרת.
אני שמחה להודיע כי אני מתכוונת לפתוח את הקרן המשפחתית על שם תד אריסון- קרן תרומות.
בכוונתי להמשיך ולתרום לרווחת התושבים במדינה.
יותר מתמיד אני יודעת היום שמדינת ישראל היא הבית שלי, הבית של היהודים.
אין לנו מקום אחר ואין לנו מדינה אחרת.
אני אוהבת אותה ואת האנשים שחיים כאן מכל הלב.
אין מה לעשות, צריך לקבל את הטוב יחד עם הרע ובמדינה שלנו יש רע, אבל יש המון המון טוב!
בהזדמנות זו ברצוני לומר תודה לכל האנשים ששלחו לי את תמיכתם ואהבתם ב- 9 החודשים האחרונים וחזרו והפצירו "שרי תחזרי הביתה".
תודה רבה.
|
|
