דב תדמור לא הגיע לקונצרט של פרלמן. אולי כי ניגזרו עליו שישה חודשי מאסר. לתדמורים דירה במנהטן בכמליון דולר, הם מחלקים חייהם בין תל אביב לקסריה. היי סוסיאטי: מחיר הבושה והצער, הכבוד והפירסום.
תאריך הכתבה:
17/05/2002
לקונצרט הסידרה הראשונה של יצחק פרלמן הגיעה הסוסיאטי כהרגלה. שום דבר לא ימנע בעדם: פרלמן הופיע למרות המצב הבטחוני. הוא ניגן את מוצרט וניצח על שוברט, והסוסיאטי התמוגגה. מן הידועות שלקונצרט ה"גאלה" איש חי לא נעדר, אלא אם הוא חולה או בחו"ל. המכובדים יושבים בכיסאותיהם הקבועים, לעיתים מסומן שמם על הכיסא על לוחית נחושת קבועה. הם מתלבשים במיטב מחלצות העולם, ולמרות גילם המתקדם הם ניראים מצויין, הנשים מעט כבדות מחגורת המותניים ומטה, הגברים מאפירים. הנשים צבועות בבלונד הצבע החביב או באדום הצבע החביב השני, שיערם מעט דליל, אבל יש התאמה מלאה לבני זוגם המתנהלים בכבדות מה. גם הראייה, בדרך כלל אצל הגברים, היא לא מה שהייתה פעם, כך גם השמיעה. צריך לנפנף ביד מפעם לפעם, פה ושם צריך להתקרב ולהרים את הקול, לא בטוח שהם מזהים את הדובר במהירות. זה המצב: גם הכסף והממון אינם יכולים לקנות נעורים. למרות תנאי החיים המשופרים, אין הרבה מה לעשות. קצת טיפולי אנטי אייג'ינג, קצת ויטמינים, רופאים טובים, קצת מתיחות, אולי זה משפר. מתנחמים כאן במוסיקה ובתרבות על רמה ובידיעה שהילדים מסודרים. יש לילדים עבודות טובות ודירות, חשבון הבנק תפוח ויש קצת נחת ממה שאגרו וצברו משך השנים.
התדמורים לא הופיעו לפרלמן. היה מי ששאל עליהם. היסו אותו. רק לפני כשבועיים התדמורים הגיעו לערב מיוחד של ידידי תיאטרון הקמארי. זה היה ערב חגיגי בבית השגריר הבריטי ברמת גן, היה מזנון ארוחת ערב נחמדה והיו קטעים תרבותיים ממיבחר הצגות. התדמורים הסתובבו שם מחוייטים ומבריקים. אז טרם ניפסק גזר דינו לחצי שנה מאסר, שיומר בעבודות שירות. הייתה רק הרשעה. יקירי הסוסיאטי ניגשו אליו. דיברו עימו פה ושם, מרסל סמואלוב מראשי ידידי הקמארי, שוחח עימו קצת יותר. אנשים אמרו לו מילים טובות, יודעים כאן את מחיר הבושה והצער. אחת לכך וכך זמן ניגזר דינו של מישהו מהיי סוסיאטי הישראלית, אחת לכך וכך זמן הולך מישהו מיקירי הצוארון הלבן לכלא. הסוסיאטי לא שמחה לאיד. הם יודעים: לא תמיד מתנהלים העסקים לפי הספר. מגלגלים מניות, משתמשים במידע פנים, לך תדע מי יהיה הבא בתור. הפעם זה היה תדמור. איש קר, טכני, בנקאי רב עוצמה בשירות רקאנטי, עם אשה בהירה, מחוייטת, שיש בה התנשאות מסויימת. הם היו בין מלכי הסויסיאטי. הופיעו בכל אירוע תרבותי וחברתי חשוב, תרמו לצדקה, אירחו ביום העצמאות את כל המי ומי בבית שלהם בקיסריה, היו תמיד בסדר. גם ילדיהם הצליחו בחיים הכלכליים עד מאד. פעם, כשלשרה תדמור היה ניראה שמישהו מאנשי התיקשורת לא נוהג בה כבוד היא גייסה את שירותיו הטובים והידידותיים של היחצן רני רהב, ליגה ראשונה, כדי שיסייע לה. שיפור תדמית או יישור הידורים, קוראים לדבר כזה. כשהתדמורים רכשו בית במנהטן בכמליון דולר והסיפור הנדלני דלף לתיקשורת , עשה תדמור שמיניות באוויר כדי שהוא לא יתפרסם. הוא הצליח. הסיפור לא יצא לציבור. גם בעיני התיקשורת יש שווים יותר ושווים פחות.
באותו ערב של הקמארי בבית השגריר, כיכבו המלכים המוכרים: פייגה צימרמן הבלתי נלאית ובעלה רובי, משפחת האריס, הבנקאי הבריטי ושתי בנותיו הבוגרות: האחת משמשת במועצת כפר שמריהו והשניייה סייענית גדולה לתיאטרון. כוכבי הערב היו עורך הדין רמי כספי ורעייתו אתי. היא פעילה למען התיאטרון, שמורה מצויין, גם דפקה איזה נאום חביב של מילים יפות. וכמו תמיד היו גם התומכים הצעירים של התיאטרון, בני הדור השני לכסף: מיכל ודוד פורר, ליאורה עופר הבת של יולי ועוד. או דמויות צעירות יחסית שהגיעו למעמד מקצועי טוב ונימנים גם הם על חובבי התיאטרון: כמו אורן מוסט וכך הלאה.
אז, לפני כשבועיים, באותו ערב בגן הנהדר של השגריר הבריטי, עם כל יקירי התיאטרון הקמארי, עוד לא ידעו התדמורים שההרשעה תיגרור עימה פסק דין כה חמור. היתה רק החרדה באויר.
שבועיים אחרי, כשפרלמן ניגן בקונצרט הסידרה של הפילהרמונית כבר היה פסק דין. התדמורים כבר לא הופיעו. צריך אומץ לב ומצב רוח חזק כדי להמשיך להסתובב בחוגים הנוצצים כאילו לא אירע דבר. פעם שמעתי ארכיטקט צמרת נעדר טקט, אומר למי שהורשע ובכל זאת הגיע יום אחרי, לאיזו פתיחה: "אני במקומך לא הייתי מראה את פני כאן". אולי הוא צדק: לך תדע מה יגידו האנשים לדב תדמור, לך תנחש מה יגידו לשרה. סביר להניח שימשיכו ללחוץ להם ת'ידיים או מקסימום יסובבו את המבט לכיוון אחר. זה תמיד הכי נוח לעשות.
מי כן הופיע לקונצרט של פרלמן וגם נהנה? רשימה חלקית: צבי בר ורעייתו, עו"ד אמנון גולדנברג ורעייתו אורה, ברונו לנדסברג וחברתו יהודית, דני גילרמן ורעייתו ג'ניס, נאוה ורוני דיסנצ'יק, אהוד אלקון ורעייתו עידית, אלפרד אקירוב ורעייתו חוה, שלי חושן מאגודת יד ביד, משפ' סגול בעלי כתר פלסטיק וקבוצת "הפועל תל-אביב" בכדורגל. וגם זיוה להט שהגיעה הפעם עם חברה ללא בעלה צ'יץ.
זהו זה, גם הסוסיאטי הישראלית המככבת מאז הקמת המדינה, מתבגרת. רובם כבר מגרדים משהו בין שבעים לשמונים. לפעמים, כמו במקרה תדמור, לא נותנים להתבגר בכבוד. לפעמים מתבגרים בכבוד ממלכתי ולעיתים החיים בזבל. צדיק כמו דב יודקובסקי מקבל את פרס ישראל, ואחד כמו תדמור הולך לכלא. יזם מצליח כמו דוד עזריאלי חוגג בסוף החודש הזה יומהולדת שמונים, ואילו ארנסט יפת מצמרת בנק לאומי לשעבר חי בניו יורק, לשם הוביל את בושתו וצערו כשהתמוטטו מניות הבנקים. חשוב כמו יעקב פרנקל מחזיר את הכספים, ומולטי מליונר כמו טד אריסון ניפטר מחולי טרם זמנו. צדיק כמו אלי הורביץ יוצא זכאי אחר עינוי הדין, ובנקאי כמו שמיל ובר מהבנק למסחר, מאבד את יוקרתו. העובדה שאתה איש ממון ותורם לתרבות אינה מחסנת. רולטת החיים, כמו אצל כולם, אצל עשיר כמו אצל עני, מסתובבת. אבל גם כשהיא מסתובבת ומנחיתה כיבודים או השפלות, מוטב תמיד להיות בצד העשיר שלה.
|
|
