מי רוצה להיות מליונר בן מאה, חובב אופרה ומתנגד לנישואין.
תאריך הכתבה:
27/02/2001
יוסף בוטרמן חגג השבוע בדירתו באילת יומהולדת מאה. תיכננו לבוטרמן חגיגה קטנה לכעשרים איש בסלון דירתו המצופה קרמיקה. לבוטרמן אין ילדים. בתו היחידה נספתה בילדותה בשואה, רעייתו השנייה דורה שעברה תשעים אינה בריאה, וכשאתה מגיע לגיל כה מופלג כמו מאה שנים, אין עוד הרבה חברים חיים, אם בכלל. מכר אחד של בוטרמן, פרופסור לפסיכולוגיה, זאב וונדרר מהמרפאה הקטנה בערבה הודיע לכל מי שצריך להודיע על יום ההולדת, כי יש לתת כבוד לכל מי שזכה באריכות ימים כזאת. כך נודע גם לי.
יום לפני החגיגה, הלכתי לפגוש את בוטרמן. בגיל הזה, יפה שעה אחת קודם, כי לעולם אין לדעת. משום שמעולם לא פגשתי אישית בן אדם שהגיע לגיל מאה, ציפיתי לאיזה זקן סינילי עם חיוך ילדותי מתכונן לטקס של עוגה ונרות. הנחתי שהאיש, אחרי מאה שנות חיים בישראל, ובמיוחד באילת , ודאי נישרט קצת במח.
לא כך היה. מצאתי זקן חד כתער. ריאליסטן מפוכח עם זיכרון מדוייק לתאריכים, לאירועים ולשמות. פגשתי איש חובב מוסיקה שיש לו אוסף של אופרות על קלטות וידאו. פגשתי איש שקורא כל יום את הג'רוזלם פוסט, ונאנח שאין היום מה לקרוא בעיתונים ושהכל הוא "מס שפתיים". פגשתי אדם שאומר כי הגיע לגיל מופלג משום שכל ימיו עסק בצרכי ציבור ונתן לצדקה, כי זה עיקר החיים. וכששאלתי אותו אם לא התעייף מהחיים ואם הוא מבקש לעצמו עוד אריכות ימים, השיב שהוא קם כל יום בשעה שבע ומתפלל לעוד יום של חיים כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. על פי ההסבר שלו, מוטלת עליו חובת השלמת כתיבת זכרונותיו, אותם הוא רוצה להוציא בספר. בינתיים הוא כותב כל יום ומארגן את כל חייו ומסמכיו בחמישה קלסרים שעומדים על מדף בחדר עבודתו ומסכמים מאה שנות פעילות.
לא סיפור פשוט להגיע לגיל מאה ולא הכל חלק: בוטרמן נולד בפולין, חי בארה"ב ועלה לישראל. הוא הגיע לאילת לפני כעשר שנים בעקבות מחלת האסטמה שלו. לדבריו האויר של אילת הטיב מאד עם בריאותו ומאז עבר לחיות כאן השתפרה איכות חייו. בנוסף לאסטמה, ראייתו ושמיעתו אינן חדות כפי שהיו. גם קולו צרוד קמעא. אבל כל אלה הם פרטים קטנים. כי בגדול, רוב ימיו עברו ללא תחלואים. בנעוריו היה אלוף פולין במשחק הטניס וכן הגיע להשגים נכבדים בחתירה על קיאק. הוא ניצח בעבר בתחרות חתירה בינלאומית למרחק של 500 קילומטרים.
בוטרמן הוא איש רזה. תנועתו קלה ודיבורו קולח באנגלית או בפולנית. עברית אינו יודע. הוא ממעיט באכילה. בבוקר הוא אוכל פרוסת לחם בחמאה, פיסת דג הרינג, ושותה מיים חמים וחלב במקום קפה. בצהריים מסתפק בעוד פיסת הרינג ובערב שוב הרינג עם מרק עוף וקניידלעך. לדבריו ההרינג טוב לבריאות ולעיכול. הוא יוצא מביתו רק כשצריך ללכת לבנק או לדואר. בעבר ייבא לאילת מכונית פורד מוסטנג ייחודית, אולם כיום אינו נוהג ומשתמש רק במוניות.
עד לפני כחמש שנים לימד בוטרמן בהתנדבות שיעורי טניס לכמה עשרות נערים אילתיים, וחדל רק לאחר שהתלמידים התנדפו. את מסעו הגדול האחרון ערך לפני שנים ספורות לאוסטרליה משום שרצה להקשיב לאופרה בבניין האופרה הגדול של העיר סידני. לתל אביב טס רק לפני כשבועיים כדי להתייעץ עם רופא עיניים מומחה.
משום שמצבו הכלכלי טוב מאד והוא איש אמיד נוהג בוטרמן לתרום עוד בחייו, כל חודש סכום קבוע של כמה אלפי שקלים לכ 15 מוסדות ואירגונים שונים בישראל. בצוואתו רשומים כ 30 מוסדות ולאחר מותו הם יקבלו כל אחד 3000 שקלים לחודש. פירושו של דבר כ 90 אלף שקלים לשנה. בוטרמן מעריך שעיזבונו יאפשר להם לקבל סכומים אלה למשך שנים רבות.
בוטרמן רואה עצמו איש עשיר: הוא לא בזבז מעולם. להיפך חסך את הפיצויים שקיבל מהגרמנים, חסך את הכנסותיו שהיו די גבוהות בארה"ב, חסך את הפנסיה שלו, והאמין תמיד כי יעודו הוא לסייע לזולת. מאלה שהוזמנו ליום הולדתו ביקש לא לקנות דבר ולא להביא מתנות. פרט לעוזרת המגיעה כל יום לקניות, נקיון ובישול, הוא חי בצניעות. הוא לבוש בביתו בפיג'מה או בחלוק, אף על פי שבארונו יש חליפות.
משום שאין בן אדם עם חיים מושלמים, גם ליוסף בוטרמן בן המאה, יש קטע רע: כמעט שישים שנים הוא חי עם אשתו השנייה בלי ילדים, ואין האהבה שורה במעונם. בקטע של חיי אהבה, בוטרמן לא היה מעולם מאושר. כשהתחתן עם אשתו אחרי המלחמה היא הייתה פסנתרנית יפה שהצהירה כי ליבה נתון לאהובה הקודם שמת. הוא המשיך לדאוג לה, והשלים עם גורלו. עם השנים הוא חש שעשה טעות גדולה בוותרו על אהבה אמיתית, אולם לא מצא עוז בליבו להתגרש. הוא היה אז מנהיג מפורסם בקהיליה היהודית האמריקאית בה חי, וחשש ממה שיגידו הבריות. היום, הוא יודע שטעה. לדבריו, לא כדאי בכלל להתחתן בפרק בית, ואם כבר מחליטים להתחתן, אסור להסתנוור מהמראה החיצוני, אלא לבדוק באופיו של הבן הזוג, כי מי יודע כמה שנים יגזר עליך לחיות במחיצתו.
כשביקרתי בביתו קמה האשה ממיטת חולייה וניגנה לכבודי בפסנתר. אחר כך ביקשה לרדת לטיול עם הכלב כשהיא לבושה בחלוק קייצי. בוטרמן גער בה שלא תצא כך, פן תתקרר. למרות היעדר האהבה עליה הצהיר, ניראה שבמציאות, הוא דואג לה מאד.
התעניינתי האם גם האשה בת התשעים מופיעה בצוואתו. מן דפי הצוואה הכתובה שהראה לי, הרי הוא מייעד את כל עיזבונו לצדקה. בוטרמן השיב שלא צריך לדאוג לה. צוואתו סופית ובלתי ניתנת לשינוי, אמר. ביום מותו תיסע האשה לחיות עם אחותה המליונרית במקסיקו, כך סוכם ביניהם.
אף על פי שלא אהבתי את ההסבר שלו, לא דחקתי בו. תפסתי שגם בגיל מאה, כאשר אין שלום בית, אפילו חוכמת הגיל לא תועיל.
|
|
