עודד ברנר, איש עם קרחת ייצר שוקולדים מובחרים בשם "מקס ברנר". עלית קנתה אותו, הפכה את הקרחת לסמל, ואת השוקולדים לתרבות. משמינים?!

עודד ברנר, איש עם קרחת ייצר שוקולדים מובחרים בשם "מקס ברנר". עלית קנתה אותו, הפכה את הקרחת לסמל, ואת השוקולדים לתרבות. משמינים?!
תאריך הכתבה: 08/03/2002

זה הכל היה התיכנון והראש של היחצן רני רהב: להושיב באולם התערוכות של מוזיאון רמת גן את העיתונאים והמארחים בשולחן אחד ארוך, עם שמות מסודרים מראש, כאילו היו שופטים. את השולחן והכיסאות ציפו בבד סאטן לבן. שמו עליו שורה ארוכה של אגרטלים עם פרחים סגולים מהממים, והגישו בתוך כלים "חושניים", במין ספל חדשני ומכווץ, שוקולד נקי נמס עם מי וורדים. היו שם בספל הקטן כמה אלפי קלוריות, הוא היה חם, ניפלא, נעלם בפה, ותוך דקות הגישו עוד שוקולדים יוצאי דופן: קופסאות גפרורים מעוצבות מסידרה כזאת או אחרת ובתוכן שוקולדים מכל הגוונים, הצורות והסוגים הזעירים: רכים, מפוררים, אגוזים מצופים שוקולד, דפי שוקולד, ריבועי שוקולד, פרלינים, נוגט, פקאן מוגלגל בשוקולד, פולים משוחים בקוניאק, קליפות תפוז בחלב שוקולד, השד יודע מה עוד בשוקולד. הכל הגיע עטוף, ארוז בקופסאות מוזהבות, מוכספות, חבילות לאספנים, למשוגעים לדבר, המחירים בהתאם: קופסא של 40 גרם בכמה עשרות שקלים, כמה חלוקי נחל משוקלדים ב 27 שקלים, וכך הלאה. ממש אוצר.
תוך פחות משעה גמרו שם בטעימות הר של שוקולד. הקטנים הקטנים הללו שנעלמו בפה, היו איזה תוספת של איזה חצי קילו שוקולד לכל טועם. רק מה שלא יכולתי להכניס לפה ונערם על השולחן שלפני יכול היא להשמין כל אדם בהר של מתיקות.
זה לא הפריע למנכ"ל עלית, איש רזה ששמו גיורא בר דעה לספר איך רכשה עלית את חברת השוקולד "מקס ברנר" כי היא הייתה החברה הישראלית הכי יוקרתית בייצור שוקולד, והיום היא כבר שייכת לעלית. אחריו עלתה לדבר איילת ליפשיץ, המנכ"לית החדשה של חברת "מקס ברנר" וגם היא אשה רזה עד מאד שסיפרה על קמפיין השוקולד החדש בו פתחה עלית, משהו בנוסח: "מקס ברנר- האיש הקרח שמוכר לך שוקולד," או: "תרגיש קרוב למקס שלך".
אחריו בא הנואם השלישי: עודד ברנר והוא יצרן השוקולד הכי רזה והכי קרח שראיתי, כי לא ראיתי יצרן אחר בחיים שלי, והוא דיבר על ראשית הדרך שלו, ואיך התחיל ואיך צמח, ואיך הגיע עד הלום: חברת עלית הענקית רכשה אותו, ארזה אותו, פירסמה אותו ועכשיו היא משווקת אותו, והוא כבר מסודר לכל החיים.
שלושת מנכ"לי השוקולד הרזים האלה, בטוח לא זללו את הר השוקולד שאכלו העיתונאים, שקיבלו שוקולדים מחופשים למעדנים של יוקרה עטופה וארוזה. וישבו שם משך מינימום שעה ולא חדלו מלטעום.
כל הזלילה הגדולה והיוקרתית והדי יומרנית והמעוצבת הזאת הגיעה אחרי ארוחת בוקר מופלאה ומעוצבת במוזיאון. בפינכאות לבנבנות הגישו תערוכת ארוחת בוקר של ירקות, מאפים, ואפילו ה"פנקיקס" היו מעוצבים ומטוגנים בצורת לבבות קטנים חמודים ומתוקים. הסתכלתי מימיני, הסתכלתי משמאלי, לא פלא שרוב העיתונאים התחילו במקצוע רזים ודקים, מי זוכר, והיום הם יצורים עגלגלים ונחמדים. לדעתי הגיע הזמן להוציא להן ביטוח אנטי השמנה, סיכון מקצועי.
בסך הכל, היה בוקר מיוחד, אנשי עלית דיברו על מספרים של צריכת השוקולד, תכניות שיווק עתידיות, תכניות אריזה ושיווק עכשוויות. כי אנשי עלית הם מקצוענים ואשפים בשיווק. עודד ברנר דיבר על תהליך הייצור האיכותי, החושני, ההסטורי, והסודי כל כך. וכל הזמן המפנק הזה, אכלנו שוקולד, אכלנו עוד קצת שוקולד ועוד קצת, הירחנו שוקולד, קיבלנו הבייתה שק קטן של מעדני שוקולד, וכל משך הזלילה המעודנת והמתוקה הזאת, לא קם בינינו אפילו אחד ואמר: "שוקולד, שמוקולד, תרחמו עלינו ואל תפתו אותנו עם הר המתוקים החומים הארוזים והמהודרים הללו, כי אם נמשיך כך, עוד חס ושלום, נמות ממתיקות."

שולחן העיתונאים והמארחים מעוצב כמו לשופטים, של שוקולד כמובן

המנכ"ל הגדול גיורא בר דעה, המנכלית איילת ליפשיץ, עודד ברנר איש השוקולד, רזים

כל טעימות השוקולד שלא הצלחנו לחסל ובהגדלת הקלקה: איילת ליפשיץ ועוד נחים לרגע באולם המוזיאון בין טעימה לטעימה