כתבה זו נמצאה בארכיון נוצץ  |  לעמוד הראשי של נוצץ לחץ כאן
 כתבה הבאה  | כתבה הקודמת  | חזרה לארכיון
מה יש לעשות בירושלים בקייץ 2005? פסטיבלי אוכל ויין. סיורים בעיר העתיקה. סיורים בנחלאות, בשוק מחנה יהודה, אירועי תרבות מוסיקה והסטוריה. רק שלא יהיו פיגועים.

מה יש לעשות בירושלים בקייץ 2005? פסטיבלי אוכל ויין. סיורים בעיר העתיקה. סיורים בנחלאות, בשוק מחנה יהודה, אירועי תרבות מוסיקה והסטוריה. רק שלא יהיו פיגועים.
תאריך הכתבה: 15/07/2005




כתבה וצילמה: לאה אתגר

אירועי קייץ 2005 נפתחו השנה במגמה כלכלית חיובית בעיר: שוב שבו התיירים לפקוד את העיר בהמוניהם. שוב מטיילים תיירים וישראלים בסימטאות העיר העתיקה, קונים אוכלים ומתפללים להמשך רגיעה. שהיא כידוע דבר נזיל ושביר עד מאד בארצינו.
אף על פי כן מדווחים כי תפוסת המלונות עלתה בחודשים האחרונים בכארבעים אחוזים מחודש לחודש. שוק הנדל"ן נימצא בפריחה, מספר המועסקים בעיר עלה, רבע מההכנסות בתיירות במדינה נירשמו לזכותה של ירושלים ומקווים שהפעם יימשכו סימני השלום והרגיעה.
את כל הנתונים המצויינים הללו מסרו לנו במסיבת עיתונאים בהשתתפות ראש העיר אורי לופליאנסקי ושר התיירות אברהם הירשזון. השניים פתחו במסעדת "לה גוטה" שברחוב רבלין שבנחלת שבעה, קמפיין משותף לחיזוק התיירות בירושלים, בהשקעה של כשישה וחצי מליון שקלים.
השר הירשזון וראש העיר לופליאנסקי ישבו בראש השולחן אך לא נישארו לסעודה. זו היתה מסיבת עיתונאים פופולרית. מספר העיתונאים הישראלים והעיתונאים הזרים שרובם היו מסין עם כל המלווים למיניהם עלה בהרבה על קיבולת המסעדה. היה חם, צפוף ואופטימי. גם כמות הצלמים הגדולה לימדה שלופליאנסקי והירשזון הם דמויות פוטוגוניות בארצינו.
פרט לאירועים הקייציים של פסטיבל ישראל, פסטיבל הקולנוע, יריד חוצות היוצר, ארבעים שנה למוזיאון, אירועי טיילת ארמון הנציב, אירועי תנ"ך, ערבי ג'אז ונשמה, ועוד ועוד, תיקצר היריעה מלהכיל, ישנם אירועים נקודתיים למשל אוכל ומוסיקה כל יום שני בחצר פיינגולד במרכז ירושלים וכך הלאה.
מסעדת "לה גוטה" שבה התקיימה מסיבת העיתונאים ובה סעדנו היא מסעדה מצטיינת: הירקות עשויים במומחיות. החצילים טעימים והאומצות כשרות ומשובחות. מומלץ.
כשיצאנו משם, המתינה לנו בחוץ תיזמורת כלי נשיפה. צעדנו בעיקבותיה לשמחת הצופים והמתבוננים בחצרות של הנחלאות. גם בחצר פיינגולד. האזור כולו מלא בתי אוכל ציוריים. כל מסעדה מוציאה דלפקי תיקרובת החוצה, יש מוסיקה ויש שמחה. החצרות ציוריות. הן מלאות בבתי קפה בארים ומסעדות. בחלונות עציצי פרחים. יש טיפוח משולב של ישן וחדש: חצרות ומיבנים ציוריים עם שפע מאכלים ומשקאות. שמח לעין ושמח לפה.

שר התיירות אברהם הירשזון. בהקלקת הגדלה גם ראש העיר אורי לופליאנסקי במסיבת העיתונאים.


העיר העתיקה:

אחרי שנות היעדרות בשל פחד מצידי, כפי שמקובל בקרב רוב התל אביבים, שמדירים רגליהם מירושלים העתיקה, אני מסיירת עם קבוצת העיתונאים בעיר העתיקה. הצפיפות בסימטאות גדולה. המסחר פורח. תיירים כמו ישראלים מציפים את החנויות. כדאי לקנות: המציאות מהודו ומסין שאנחנו קונים למשל בשווקים של דרום אמריקה זולים בירושלים יותר.
בימים של רגיעה, העיר העתיקה היא שכיית חמדה בינלאומית. אין לה מתחרים. לא במיבניה, לא בסימטאותיה, לא בהסטוריה הבינלאומית שלה, לא במיקבץ אתרי הקדושה לכל העמים, ואף לא בצבעוניותה. מי יתן ויימשכו ימות רגיעה אלו.

כנסית הקבר:

בעיר העתיקה בקצהו של רחוב הנוצרים, קל למצוא, כי כל העיר העתיקה היא קטנה, הגענו לכנסית הקבר.
היה כבר ערב ובפתח הכנסיה עמדו קבוצות בשקט נעים בתור להיכנס. הכניסה חינם.
נוצרים מכל העולם מגיעים לכאן בדחילו וברחימו. זו התחנה האחרונה ב"ויאה דולורוזה" (דרך היסורים) של ישו. עד שמוסמר לצלב ומת, עבר בדרך 14 תחנות של סבל והצלב על גבו. בתחנה האחרונה נפח את נשמתו, שם טוהרה גופתו ושם ניקבר עד שגוויתו הוצאה ונעלמה מקיברה. סביר להניח שהועלמה בידי הרומאים שחששו מהפיכת האיש המת לפולחן, אבל הנוצרים מאמינים כי נילקחה בידי המלאכים.
מעולם לא ביקרתי בכנסיית הקבר. אפילו שנולדתי בירושלים. בילדותי לא טיילתי לשם כי היא הייתה בממלכת ירדן, בנעורי גם כן לא. ועד שעמדתי על דעתי, ירושלים המזרחית הפכה לנו מסוכנת. פרט לפעמים נדירות בהן הגעתי לכותל, פחדתי בכלל להגיע.
עכשיו יש שוב בירושלים ריח של שלום באויר. יש תיירים. הרחבה שלפני כנסיית הקבר - הומה. העיר העתיקה יפה ונקייה, חוצלארצית ובינלאומית מאד. לא נעים להודות, ההיעדרות שלנו משם עשתה רק טוב לאדיבות הכללית. גם מזג האוויר אלפניסטי. קריר שם. בערך בשעה שש ומשהו בערב, כל יום ביולי אוגוסט האיום הזה, עובר גל קור על הירושלמים. פתאום נופלת עליך ההרגשה שפתחו בשמיים איזה מזגן חזק וצריך סוודרים.
נכנסתי לכנסית הקבר וראיתי נוצרים ובמיוחד נוצריות מכל העולם, שכורעות על ארבע ומניחות את גופן על האבן, בה לפי אמונתם, טוהרה גופת ישו. בוכות, מנשקות, מתחננות.
יש משהו אנושי מרתק באמונתו של האדם. בכל העולם הסבל האנושי והאמונה ניראים ונשמעים אותו דבר. בכל העולם אנשים מתפללים ומבקשים הטבות מן הבורא. מכל העולם באים תיירים לבכות דווקא כאן. צונן כאן ונעים וגם שקט. תחושה של מקום מלא עוצמות ריגשיות. המדרגות משופשות בשל דורות של שימוש. גם איש הכמורה עם הגלימה השחורה והזקן השחור, הוא קולנוע. הסרט הכי טוב מתרחש בימים אלה בירושלים העתיקה. אסור להחמיץ.

הרחבה שלפני כנסיית הקבר, קבוצות בין הערביים. גם בהקלקת הגדלה.


אהל משה

אני משתתפת גם בסיור לילי ליד השוק של מחנה יהודה. מרחוב אגריפס אנחנו נכנסים לשכונת "אהל משה", שם מדריכים אותנו בהסטורית הישוב הישן בירושלים ומציגים בפנינו צילומים משפחתיים שהועתקו על גבי אבן והודבקו לבתים הישנים שאליהם הם שייכים.
זוהי שעת לילה. האויר צונן ומצויין. בבתים גרים ירושלמים עכשוויים, רובם כבר לא צאצאי אלה שבנו אותם. אבל האבנים מדברות ומספרות. לשכונות ותיקות בירושלים ישנו פן צבעוני ומרתק. גם מחירי הנדל"ן עלו כאן. שני חדרים שמסונפים לחצר זעירה עולים כשלוש מאות אלף דולר.

מראות מחצרות המזון בנחלת שבעה בירושלים. פסטיבלים של קייץ. גם בהקלקת הגדלה.


אי אפשר לסיים את הסיור הלילי שלנו בלי ארוחת ערב בחדר האוכל של מלון "הר ציון" בירושלים. מלון המצטיין בנופו המרהיב. ומבלי לעשות סיבוב קצר מול החומות, להתרשם ולהתרגש מן התאורה הלילית. אי אפשר גם בלי לסיים ב"שמעלץ" הרגיל: ירושלים יפה עד מאד, רק שיהיו בה ימים של רגיעה. כי אין עיר בינלאומית מרתקת ממנה, ואני כבר טיילתי בכמעט בכל אתר אפשרי בעולם.

מראה כללי מגדל דויד גם בהקלקת הגדלה.




 כתבה הבאה  | כתבה הקודמת  | חזרה לארכיון   | חזרה לעמוד הראשי