איפה אסור לגנוב פסיפס עתיק? הצילו את העופות! מי הוזמן לטיול הכי שווה בישראל? פארק הדייג. הדוגמנית הכי יפה מתחבאת אצל נעמי צרפק. גד אולמן. הרטרו של אילנית ושלוה בן גל. איפה נימצא הכיסא של אבא שלי ז"ל?
תאריך הכתבה:
15/10/2005
איפה אסור לגנוב פסיפס עתיק?
מאת לאה אתגר
על גבעה נחמדה עם חורשה מחוץ לחומות קסריה העתיקה גילו רצפת פסיפס של בית פרטי גדול שניבנה בתקופה הביזנטית, במאה השישית. על קיומו של הבית ידעו שנים רבות אבל יש במדינת ישראל כמו בעולם כולו המון אתרים ארכיאולוגים קבורים בחול ואין תקציבים לחפור בהם. כי כידוע אין בעולמינו אפילו תקציבים לאנשים חיים. כך נשכח וכוסה בחול הבית עם ריצפת הפסיפס.
לאחרונה מישהו מתושבי קסריה גילה אותו מחדש. בעבודה קהילתית ביחד עם הרשות לעתיקות ועם פרופסור לארכיאולוגיה, ספי פורת, ניקו ושיפצו את רצפת האירוח של הבית והנה היא מלאה בציורי בעלי חיים ומצבה מצויין. לפי ההשערות בנה את הבית הכי גדול בזמנו בקסריה, באופן רשלני, קבלן עשיר שרצה להרשים אורחיו. כשהמוסלמים פלשו לעיר הם החריבו ושרפו גם את הבית הזה. אולי גם הרגו אותו.
הגבעה שווה ביקור: הבית יפה, החפירה יפה, הסיפור יפה. מצאו שם גם שולחן מוזאיקה משובץ ריקועי זהב מן הסוג ששכיח בחפירות באיטליה מהתקופה הביזנטית.
בגבעה עם הבית אין אבטחה ותקציבים למימצאי העבר. סומכים על בגרות הציבור שייכנס בחינם, יהנה בחינם, ולא יפרק ויסחוב הבייתה מוזאיקה. כשכתבתי את השורה האחרונה, נזכרתי שתמיד היו מפרסמים בתיקשורת שמשה דיין, גיבור העבר הלאומי של ישראל עם הרטייה על העיין היה חופר איפה שבא לו ולוקח הבייתה עתיקות לגנו, עד שהמדינה, שנים אחרי, החרימה לו.
עוד חידוש בקסריה:
חידשו את הטיילת מהעץ סביב הנמל העתיק שבנה הורדוס וגם הקימו חזיון אור קולי שאם אתה עוקב אחריו אתה מבין סוף סוף, מה בנה בזמנו הורדוס, איך ניראה המקום בימי קדם, מי היו הגיבורים ששיכים לאזור, ותופס את הנמל של קסריה בעינים אינטיליגנטיות.
ולאכול?
במקום המסעדה ההסטורית של פירות ים של צ'ארלי בנו משהו מפואר עם עץ וזכוכית והעבירו את המקום לאורי בורי, זה המסעדן מכרמלה בנחלה, מעכו ומעוד, כי הוא היום המסעדן המצליח התורן לפירות ים ודגים. המחירים יקרים. אבל גם אצל צ'ארלי לא היה בזול.
פסיפס הביית בקסריה. צילום קובי פינקלר. גם בהקלקת הגדלה.
|
למה הצפורים מתות, כמה שווה וילה בעמיקם?
מאת לאה אתגר:
כל ישובי אלונה, כמו גבעת עדה, עמיקם, נילי ועוד הפכו ליעדי נדל"ן מבוקשים. הארץ שלנו הולכת וניגמרת. זכרון כבר צפופה והישובים הזעירים הללו שהיו בסוף העולם עם כביש-שביל גרוע שהוביל מן האחוריים של זכרון יעקב אליהם, הפכו פתאום ליעד מועדף בסמוך לכביש האגרה מספר שש, ארבעים דקות מתל אביב. אז יש שם וילות ענקיות ומרשימות המחירים במאות אלפי דולרים.
את אמת המיים שבנתה חברת מקורות בסמוך, בשנות החמישים, כדי למנוע שטפונות של נחל מנשה הפכו לאתר ג'יפים מטוייל. פתחו גם פארק שבתוכו פירים (חפירות בשיטת בור עמוק) שמגיעים עד לאמת המיים ההסטורית, כי מכאן דרך חפירות תת קרקעיות מדהימות העביר המלך הורדוס מיים לקסריה. הורדוס היה ונישאר הבנאי הכי מדהים של ישראל. אם הוא לא היה טיפוס שאוהב לכרות ראשים של מקורביו, כי כרת ראש אשתו ושני בניו, אפשר היה להגיד עליו רק תישבחות.
בימים אלה, ראשית הסתיו, זו עונת הצפרות הכי מרשימה בארצינו. גם אם לא יודעים אפילו שם אחד של ציפור אחת שווה לנסוע לכיוון פארק הדייג המחודש, מול זכרון ומעיין צבי, להיכנס (בתשלום ויש גם מסעדה בסלטים ביתיים), או לא להיכנס, אבל לראות ציפורים בבריכות הדגים זה חובה. יש שם בכמויות אפריקניות עופות הנודדים דרך ארצינו, מן הגדולים כמו חסידות ושקנאים ואנפות אפורות או לבנות, ועופות מן הקטנים כמו קומרנים וטימורים ונחליאלים צהובים ושחפים ועוד. וכשאתה רואה את כל היופי הזה נוחת לעיתים על רשתות, נתפס בהן, מפרפר ומת, כי קיבוץ מעגן מיכאל שם רשתות כנגד העופות שאוכלות דגים בבריכות, אתה לא יכול להחליט מה חשוב יותר, אבל קולט בבטחון שאי אפשר לפרוש רשתות לעופות המגיעים לחנות ולהרוג אותם ביסורי גסיסה ארוכים.
קינחתי את היום בביקור אצל משפחת תשבי. הם עדיין עובדים יום יום בהרכב משפחתי מלא ביקב שלהם ועושים חייל. היין שלהם משובח. הגבינות שלהם טובות. החצר שלהם פורחת והם לא עוסקים בתרגילי כסף ובורסה. יונתן תשבי עדיין מסתובב עם כובע הטמבל ונילי תשבי עומדת מאחורי הדלפק ומתכננת סלטים. המשפחה הזאת היא לא רק חלק מההסטוריה של ארץ ישראל , הם הסטוריה בהתהוותה.
הרטרו של הזוהר זה היום "אין":
נטע הבר, שלוה בן גל ואילנית.
שלוה בן גל ערכה תצוגת אופנה לטובת ויצו סביון. בין הדוגמניות היו נשים מפורסמות כי היום זו אופנת הרטרו והכי שווה להיראות יפה כמו אילנית. מי שראה אותה צועדת במעבר המסלול בין הכסאות בתצוגת האופנה. התפעל. הייתה גם ארוחת ערב במסעדת ימה בנמל תל אביב.
נטע הבר שלוה בן גל ואילנית. גם בהקלקת הגדלה.
|
גד אולמן:
גד אולמן פתח תערוכה נפלאה ששמה "לב חלה" והיא מוצגת בבית האמנים ברחוב אלחריזי בתל אביב. באותו מעמד חגג אולמן יומהולדת שבעים. יש לאולמן הרבה חברים ומוקירים. הוא אמן שמתחדש כל הזמן ולעבודותיו יש הרמונייה, מקוריות וייחוד.
מי הוזמן לטיול הכי שווה בישראל? כייף להם בחיים: משה איבגי ואלי אילדיס הוזמנו למסע איסוזו לסין.
מאת דניאלה רייבנבך:
השחקן משה איבגי , כנראה החליט שהכי טוב זה לצאת למסע איסוזו צ'לנג',
איבגי, יצטרף לצוות, שיוצא בשבוע הבא לחבל יונאן שבסין, עם משלחת של 50 איש למשך 18 יום.
לקראת המסע, ברוח דיפלומטית טובה נפגשו אנשי האיסוזו עם דוברת שגריר סין בישראל לדינר מפואר בביתו בהרצליה פיתוח, בצירוף הרבה סינים וסיניות וכמובן אוכל סיני.
אנשי השגרירות הסיניים התלהבו מעניין המסע ובעיקר מהרעיון שמארגני המסע: החברה הגאוגרפית ויו.אמ.אי, יתרמו להצלת הקופים וברכו את החבר'ה של המסע לארץ השנגרילה.
אלי אילדיס, חובב הספורט האתגרי המושבע יצטרף גם הוא לחלקו הראשון של המסע .
אילדיס לא היה נוכח באירוע כיוון, שהוא שוהה בימים אלו בחו"ל.
אביהו בן נון, מנכ"ל חברת יו.אמ.אי, ברך את איבגי ואמר לו, שהוא מקווה שאיבגי יהיה נהג טוב כמו שהוא שחקן טוב.
משה איבגי מוקף בצמרת איסוזו. גם בהקלקת הגדלה.
|
הבובה הכי יפה נמצאת בחומרים של נעמי צ'רפק.
מאת נעמי צ'רפק:
קבלו את אנסטסיה מירקין (21) התגלית החדשה של ביה"ס לאיפור של אומן האיפור יוסי ביטון. מירקין, תלמידה מוכשרת, החליטה להגיש את עצמה כעבודת הגמר בפרוייקט הסיום. "זה אמנם קשה יותר מאשר לאפר מישהי אחרת, אבל רציתי מישהי בעלת בייבי פייס עם נימה של קשיחות ולדעתי אני מתאימה לתיאור". לפניכם עבודת הגמר... פשוט יפהפיה... עכשיו זה מובן למה בחרה את עצמה...
הבובה הכי יפה אנסטסיה מירקין.
|
הכיסא של אבא שלי:
מאת לאה אתגר:
בערב יום הכיפורים עליתי לרכבת לאשקלון להעביר את החג הקשה עם אחי ורעייתו. פתאום הילדים של כולנו גדלו ופרחו מן הקן ואנחנו נותרנו בחג נחשבים ל"רטרו".
היה נהדר. הרכבת נסעה נפלא כשעה. אחי ורעייתו חיכו לי בתחנה. בילינו את רוב הזמן בבית הכנסת המרכזי של אפרידר. לאח שלי יש שם כיסא שהיה שייך לאבא שלי ז"ל, חיים דב חיימסון, שניפטר בדמי ימיו לפני כשלושים שנים.
הרגשתי הכי קרוב לאבי שבשמיים. עצרתי על הפסוק "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני," ושמחתי שבכלל הגעתי לחשוב על הפסוק הזה. חשבתי כי מכולנו, אחי הוא החכם, שנישאר לחיות בעיר בה גדלנו והוא יודע כל החיים איפה הוא יושב ואיפה הוא עומד ומי יושב מימינו ומשמאלו. ואם זה לא ערך, אז מה הם ערכים?
|
|
