שוש מיימון כתבה וצילמה על טקס האוסקר, ועל הסרט אור ששחקניתו דנה איבגי זכתה באוסקר הישראלי. וגם על נישואי פיגארו בתיאטרון גשר.
תאריך הכתבה:
01/10/2004
דנה איבגי זוכת פרס האוסקר. בהקלקת הגדלה: אורחים באוסקר: הגלובוסים: יורם, לאה ובאמצע הבת שלה לירון.
|
| 
דובר קוסאשווילי. בהקלקת הגדלה: רוני ושלומי אלקבץ בטקס האוסקר.
|
| 
קרן ידעיה בימאית בהצגת נישואי פיגארו. בהקלקת הגדלה: זיוה להט וחברות באותו אירוע.
|
|
רמי אורן הסופר בבכורה של נישואי פיגארו בגשר, בהקלקת הגדלה: אריאלה אזולאי.
|
|
האוסקר ישראלי- כמה צפוי
כתבה וצלמה: שוש מיימון
כבר שנים שמנסים לשוות לטקס האוסקר הישראלי צביון הוליבודי של נופך כוכבים וזוהר אבל בכל הפעמים שנוכחתי בו, תמיד יצאתי בתחושה שמדובר באירוע קרתני. נכון שהיתה תהלוכה של שמלות ערב ומחוכים שמבליטים שדיים, אבל ההתנהלות הארוכה והמייגעת של הטקס עצמו מוכיחה שיש לנו עוד הרבה ללמוד מהאמריקאים.
הטקס שמשודר ב'ערוץ 2 ' בפריים טיים, מממלא לערוץ את כל המשבצת של בין שמונה וחצי בערב לחצות. אי לכך מעבר להפסקות הארוכות של היציאה לפרסומות, כדי למשוך את הזמן עד חצות מילאו את הערב במתן פרסים ומחוות למפעלי חיים לאנשים שבלטו לאורך השנים בתרומתם לתעשייה.
השנה קבלו טפיחה כזאת על השכם: יורם גולן ממשרד המסחר והתעשייה שהיה אחראי על עידוד הקולנוע הישראלי, המלחין נחום היימן והקולנוען אברה'מלה הפנר. כולם בהחלט ראויים להוקרה אבל כל זה והיציאה לפרסומות גרם להתנהלות מייגעת ומפוהקת של הערב. עד כדי כך שלקראת המחצית אנשים פשוט נטשו בהמוניהם את ההיכל והלכו לראות את המשך הטקס בבית מול מסך הטלוויזיה. שם גם רואים יותר טוב ובבית כידוע היאוש יותר נוח....
הפעם התקיימה החגיגה במשכן לאמנויות הבמה, בהחלט מקום יאה לערוך בו מיפגש של כל אנשי התעשייה, שהשנה כידוע לכולנו היא עולה כפורחת. 23 סרטים, אני חוזרת 23 סרטים, התמודדו בתחרות. מתוכם לפחות תשעה נמצאים בחמישייה הפותחת. מה שגרם למתח רב בין אלה שעלו לגמר ולתחושות תסכול ומרמור לאלה שלא זכו. על פרס הסרט הטוב ביותר התמודדו חמישה : 'אור' של קרן ידעיה, 'מטאליק בלוז' של דני ורטה, מדורת השבט' של יוסף סידר, ללכת על המים של איתן פוקס, ו'עטאש-צמאון' של תאופיק אבו וייל.
בלטו בהיעדרם ברשימה הזאת: הסרט הנפלא 'אושפיזין' של גידי דר, 'שנת אפס' של יוסף פיצ'חזדה, 'ולקחת לך אשה' של רונית ושלומי אלקבץ וכן, גם ל'סוף העולם שמאלה ' של אבי נשר שהוא בהחלט סרט חביב עם קסם רב הגיע להיות שם.
האמת שהתוצאות היו די צפויות. 'מדורת השבט' של יוסי סידר קטף את רוב הפרסים (הסרט הטוב ביותר, הבימוי, שחקנית המשנה-חני פירסטנברג), דנה איבגי קבלה את פרס השחקנית על משחקה ב'אור' ואבא שלה, משה איבגי, גם הפעם קבל פרס כשחקן משנה ב'מטאליק בלוז'. צדק פואטי נעשה עם שולי ראנד הנפלא שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר על משחקו ב'אושפיזין'. סרט מחמם לב
שלא זכה להתייחסות המגיעה לו.
כאמור, למרות שהשנה מילאו את ההפסקה לפרסומות במופעים שונים, עדיין היה הערב ארוך מדי ולא ממוקד. קושניר הנחה אותו בחביבות, ונראה שדובר קוסאשווילי ('חתונה מאוחרת') מינה עצמו לפרובוקטור של הקולנוע הישראלי. בכל פעם שהוא עולה לבימה (כך היה גם בפרס וולג'ין בפסטיבל הסרטים בירושלים) הוא יוצא בהצהרות נגחניות. הפעם הוא מחה על כך ש'סוף העולם שמאלה' לא נכלל בקטגוריית הסרט ו/או הבימאי הטוב ביותר, ובמקום להכריז על 'ללכת על המים' כמועמד הוא הכריז פעמיים ושלוש על 'סוף העולם שמאלה'. אפשר לראות בכך מחווה חינני ופורץ גבולות אבל היה זה גם אקט מעליב כלפי 'ללכת על המים' שהוא בהחלט סרט ראוי ומה חטאו ש'סוף העולם' לא נכלל והוא כן?
ואם כבר פרובוקציה או קריאות מחאה אז למה קוסאשווילי לא מחה על סרטים מצויינים אחרים שזכו להתעלמות? בעיני, 'שנת אפס' של פיצ'יחזדה הוא סרט נפלא-פיוטי ומיוחד, 'ולקחת לך אשה' של רונית ושלומי אלקבץ הוא חוייה מטלטלת ומסעירה, 'אושפיזין' של גידי דר ושולי ראנד הוא חוויה מרגשת. סרט נפלא, פיוטי, מלא חן וחסד וחמלה ורחמים ויופי ורגישות. אז אם כבר יוצאים למלחמות, דובר, צעק את הקפוח של כולם. נראה לי שהצעקה שלך על 'סוף העולם' לא חפה מאינטרסים...
וכאן אנו מגיעים לתמיהה אישית. המכנה המשותף לרשימת הסרטים הטובים הזנוחים הוא העובדה שאף אחד מהם הוא לא 'מיין סטרים'. 'לא בחבר'ה. אי אפשר להתעלם מכך ש'ולקחת לך אשה' ו'סוף העולם שמאלה' גוללים הווי ומצוקות של משפחות מזרחיות, ו'אושפיזין' שמתרחש בשכונה חרדית הוא בכלל סרט על 'דוסים'. הוויה זרה רחוקה וקשה לעיכול למרבית חברי האקדמיה. מה שמביא להרהור נוסף: אם על חברי האקדמיה היו נמנים יותר מזרחיים ויותר נציגים עם זיקה לדת ולמסורת אני בטוחה שהתוצאות היו שונות. מה שכן אני יכולה לנחם את רונית אלקבץ, שולי ראנד ופיצ'חזדה- הסרטים שלכם כל כך מיוחדים וחודרים ונוגעים וצובטים בלב שלמרות ההתעלמות מכם- לסרטים האלה יהיו חיים משלהם. ויש כבר מספיק דוגמאות לסרטים שזכו להתעלמות הבקורות או הממסד ונחשבים היום לנכסי צאן ברזל של הקולנוע הישראלי. כמו למשל 'גבעת חלפון' של אסי דיין שבזמנו נחשב לסרט בורקאס נחות והיום הוא סרט קאלט. אז אל יאוש, חברים!
אחר כך הייתה קבלת פנים ב'פואייה' של 'היכל התרבות' ושם פגשנו את אושיות הקולנוע הישראלי: דוד ליפקינד, נפתלי אלטר וכתריאל שחורי מהקרן לקולנוע, המפיקים: מרק רוזנבאום, מיכה שרפשטיין, יורם כסלו, ריקי שלח. הצלמים: אמנון סלומון ודוד גורפינקל. סוכנות השחקנים: לביאה הון, רודיקה אלקלעי, לבנה חכים, זוהר יעקובסון, פרי כפרי. וכמובן שחקנים ושחקניות: מיכל ינאי, ניצה שאול, ענת וקסמן, ליאור אשכנזי, דב נבון, יפתח קצור, חנה לסלאו, אבי קושניר, יהודה ברקן, שיש קולר, לימור גולדשטיין ועוד ועוד.
בלי קרן אור
כתבה וצלמה: שוש מיימון
אתה יוצא מ'אור', סרטה של קרן ידעיה, בתחושה קשה, מעיקה, מדכדכת. איזה ניגוד בין שמו של הסרט - 'אור', למציאות אותה הוא חושף. קרן ידעיה, שזהו סרטה הארוך הראשון כבימאית, לא מנסה ליפות, לעדן, לעגל פינות. להיפך, עם מצלימה סטאטית, שלא זזה לכל אורך הסרט, ידעיה מביאה אותה ב'קלוז אפים' חשופים, חושפניים, בוטים, מכים ישירות בבטן, לא מרפים. היא מעמתת אותנו עם החצר האחורית של החיים בכרך התל אביבי. עם זנות, ניוון, מחלה, חיים בזבל, ללא תקווה, ללא קרן אחת של אור.
אור (דנה איבגי) היא נערה בת 17 שמטפלת באמא שלה רותי (רונית אלקבץ) שעוסקת בזנות כבר עשרים שנה. היום האמא כבר חולה, שבר כלי, מנוונת, שינים מכורכמות, שיער מדובלל, אפילו לקוחות כבר אין לה. המעטים היחידים שנאותים לעשות את זה איתה בחצר של איזה בית מט לנפול הם פועלים זרים שכורים ומסמורטטים יותר ממנה.
בתוך ההוייה הזאת, אור שאמורה בעצם ללמוד בבית ספר, כל הזמן עובדת (שוטפת כלים במסעדה, אוספת בקבוקים ריקים, מנקה חדר מדרגות), מטפלת באמא שלה שמבטיחה לה ש"הפעם היא יוצאת מזה" ומתמסרת לכל נער בשכונה שקצת נחמד אליה בחיפוש הנואש אחרי טיפה של חום, רכות, תשומת לב.
גם כשהיא כבר יוצרת קצה קצהו של קשר עם נער טוב לב שבאמת איכפת לו ממנה, האיבחה האופטימית הקטנה הזו נקטעת על ידי אמו של הנער שלא מעוניינת ש"אחת כמו אור תסתובב עם הבן שלה".
בהמשך העלילה מתקשחת והולכת. ואם את מצפה שהדברים יסתדרו, שאמא של אור תבריא ותשתנה ושאור תבנה לעצמה חיים טובים ויפים יותר הרי שהכל מדרדר ומסתבך, עד לסוף שאותו לא נגלה כמובן. ואת רואה איך הפנמה של דפוסי התנהגות, חוסר הערכה ואהבה עצמית, מביאים את הגבורה לאותו מקום ומצב שהיא כל כך מנסה לברוח מהם.
'אור' הוא אמנם סרט עטור פרסים - הוא זכה ב'מצלימת הזהב' , שניתן לסרט בכורים הטוב ביותר בפסטיבל קאן ובפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים – אבל הוא לא חף מפגמים. למרות המשחק המצויין של איבגי ואלקבץ (שקבלה את פרס השחקנית הטובה בפסטיבל ירושלים), למרות הספור החזק והנוגע ללב, התפנית החדה בעלילה שמשנה בעצם את כל הכיוון של הסרט לא מנומקת- לא פסיכולוגית ולא קולנועית. לא ברור למה אור-דנה איבגי בוחרת באופן כל כך פתאומי ולא צפוי את אותה בחירה שלה.
והיות וזהו 'טוויסט' כל כך מהותי בעלילה, הרי שהוא היה צריך להתפתח בהדרגתיות, בטבעיות, ברצף, או להיות מנומק בסבטקסט של הסרט. וזה לא קורה. וחבל.
אבל למרות כל זה, 'אור' הוא סרט עם אמירה חברתית נוקבת. סרט שמכריח אותך להתייחס אל תופעת הזנות כ'הוויה' נפשית. סרט חשוב שמאיר פינות חשוכות ואפילות בחברה הישראלית, שהגיע הזמן לתת עליהן את הדעת.
*******
בפרמיירה שהתקיימה בקולונוע 'לב' בתל אביב פגשנו את רונית אלקבץ , שמיהרה לטיסה לפסטיבל ונציה, שם מוצג 'ולקחת לך אשה' הסרט שכתבה, ביימה והיא משחקת בו תפקיד ראשי), דנה איבגי, קרן ידעיה, מארק רוזנבאום המפיק, רם וניצה אורן, גילה אלמגור, יובל סגל, חני פירסטנברג, אוצרת האמנות אריאלה אזולאי, המלהקת פרי כפרי ואחרים.
'נישואי פיגארו'- מהומה בעלמא
כתבה וצלמה: שוש מיימון
כמו תמיד להצגות של תיאטרון 'גשר' גם הפעם הלכתי להפקה החדשה שלהם, 'נשואי פיגארו', מליאת סקרנות ומשוחדת. תוהה מה יש ליבגני אריה, הבימאי הגאון של תיאטרון 'גשר', באמתחת?
אין לי מושג אם זה המחזה (המיושן ) של פיר אוגוסטין דה בומרשה המספר על תככי החצר של רוזן צרפתי, או הבימוי- אבל למרות שהכל דפק כמו מכונה משומנת: התפאורה מרהיבה, התלבושות ססגוניות, השחקנים בסדר גמור (הפעם אף אחד לא 'עשה לי את זה'), המוסיקה מקסימה .... הנס לא קורה. אותו ניצוץ שמשאיר אותך דבוק מרותק לכסא, לא התרחש הפעם. נהפוך הוא: פעמים רבות מדי המחשבות שלי עפו לכל מיני כיוונים תוך ניסיון נואש להתרכז בעלילה הפתלתלה והמייגעת כשאת לא יודעת מי נגד מי ומי בעד מה.
במלה אחת: די מייגע.
בקבלת הפנים שתהקיימה אחרי ההצגה פגשנו את הבימאי יבגני אריה וצוות שחקני תיאטרון 'גשר': סשה דמידוב, יבגניה דודינה, יחזקאל לזרוב וגלעד קלטר. אורי לוי וטליה בן זכאי, ציפי שוחט וירמי עמיר, נאוה ועידו דיסנצ'יק, זיוה להט, ניצה דשא, האלוף במיל שלמה זמיר ועוד.
|
|
