ד"ר בועז ברק מבנק  יו בי אס השוייצרי, המשמש כנציג הבנק בישראל, וחבר הנהלתו הספיד ב 13 בפברואר 2011 את אביו המנוח עת ניקבר בירושלים. ברק סקר את חיי משפחתו ותיאר את ילדותו בבית אביו, איש עמל שחי בחסכנות, פיקח על השימוש בטלוויזיה שחור לבן, במכשיר הטלפון, ןגם על הרכב המשפחתי שעמד רוב הימים מכוסה ומוגן בחצר הבית וזכה לשימוש רק בחגים. אביו המנוח שהתנדב לצבא הבריטי טרם הקמת המדינה, חינך את ילדיו לציונות ולאהבת הארץ. בועז נקרא על שם מילות הקשר האלחוטיות, "תלם שמיר בועז" ואילו אחיו יגאל נקרא על שמו של המצביא המהולל יגאל אלון. אהובה, אימו של ד"ר בועז ברק סיפרה כי חיה עם בעלה, מרדכי המנוח, במשך 61 שנים של אושר וגידלה עימו ארבעה ילדים לתיפארת.

להלן דברי ההספד של ד"ר בועז ברק:

אבא יקר

לא התראינו פרק זמן בעיקר משום המרחק בין שוויץ וישראל (באחרונה העבירו אותך למעלה אדומים), אך גם משום שאתה בחרת להתרחק מהסביבה, ואולי לא ברצון חופשי, בעצם איננו יודעים. אולי כאשר שכבת בלא תנועה בשבועות האחרונים היית מסוגל להאזין לנו, היית ער למה שקורה איתך, אך בחרת שלא להגיב. זאת לעולם לא נדע.

כרגע באנו כולנו,בני משפחה וחברים, להגיד שלום אחרון. גילה הבת הקטנה שלך שתמיד פינקת, לא הספיקה להגיע בזמן ותנחת כאן רק הערב. אני יכול לספר לך שהיא באוויר כבר ימים ארוכים (מסינגפור, הונג קונג, לוס אנג'לס, פרזנו, סן פרנסיסקו ולונדון) ועשתה כל מאמץ לבוא לשלום אחרון מוקדם ככל האפשר.

ביקשו ממני לומר כמה מילים- כי אני הרי הבכור. תמיד אמרת לי שמעמד זה מחייב אחריות מיוחדת.

רציתי לומר שאני מעדיף שלא לזכור אותך כפי שהיו החודשים האחרונים. מול זאת ישנם זכרונות ומראות של שנים ארוכות שאותם אני מעדיף לציין.

אני זוכר שהיית איש עבודה קשה יום. מוקדם בבוקר ומאוד מאוחר בלילה היינו זוכים לראות אותך לרגעים ונטל הגידול והחינוך של הילדים הוטל על אמא. אתה היית עסוק בכל דרך לפרנס את המשפחה הזאת ותמיד אמרת לי שהחינוך שלנו הוא מעל לכל- בכך הצלחת!!!

אני גם זוכר אותך כאיש קפדן מאוד במו"מ. תמיד נהגת לנהל דיונים עם כל בר שיח כדי שנקודת המבט שלך והאינטרס שלך יהיו ברורים. בעיקר עמדת בכל דבר על המחיר ואמרתי לעצמי שהלוואי שהייתי יכול לקחת אותך בשאר מהלכי חיי כדי לנהל מו"מ, כי אני הרבה יותר וותרן ופשרן.

היית אבא שאיכפת לו מהילדים. גם אם לא יכולת להיום איתנו בבית, התעקשת עם אמא לקחת אותנו לעבודה שלך. אלה הרגעים הזכורים לי ביותר. היית לוקח אותנו באוטובוס של אגד (בהתחלה המקש"ר) מושיב אותנו סמוך אליך על אדן החלון ומותיר לנו להתבונן בעבודתך כשאתה מסביר לנו על הדרך. הצלחת לעשות זאת גם עם הנכדים ואריאל בני זוכר נסיעות שלקחת אותו כילד קטן ל"גילה-הר" כדבריו, או הר- גילה של אותם ימים.

בעיקר אני זוכר שלימים כשאר הוסמכתי כעורך דין היית כל כך גאה וביקשת מספר כרטיסי ביקור שמצאתי כי חילקת אותם לנוסעים באוטובוס שלך.

היית מאוד רגיש לשני נושאים שקרובים אלינו:טיפול בכלבים וטיפוח הגינה שלך, שני תחביבים אלה גזלו מזמנך ונתנו לך אושר.

היית גם חלק מההיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל. זכורים סיפוריך על השירות בצבא  petty officer הבריטי כ

באלכסנדריה שבמצרים,ימי ההגנה, מלחמת העצמאות,מלחמת סיני (שאותה אני כבר זוכר בבירור) ושאר המבצעים. התגאת בחברות במועדון הצבאי של חמשת האותות ובשאר המדליות. כשאריאל בא לבקר אותך לפני כשנתיים כבר שכבת במיטה די רדום, אך התעוררת בשימחה לספר לו על אותות הצבא שהיו לצד מיטתך, והרשת לו בגאווה לצלם אותך מספר על האותות.

אלה הזכרונות שלנו כילדים. הם נעימים וטובים. לעומת זאת הילדות שלך הייתה מאוד קשה ורבת התמודדויות. אבא רב, שוחט ובודק ודתי פנאטי, ואמא שכל חלומה היה להיות אשה חופשית ומצליחה עם קריירה של זמרת אופרה. בתוך שכונה דתית מסורתית הפגנת אומץ כשהתנדבת לצבא הבריטי והבאת חילוניות למקום שלא אהבו אותה.

אתה חיית בעיצומם של שינויים חברתיים וטכנולוגיים בישראל ובעולם ואהבת אותם. כאשר יכולת לרכוש את המכונית הראשונה בחיים (אופל-קאדט) כמעט שלא נסענו בה (רק בחגים) והיא חנתה בצד הבית עטופה ומכוסה. בטלפון הראשון שהיה לנו בדירה הרשת לשוחח רק פעם בשבוע. הטלביזיה הראשונה שהיתה לנו בשחור לבן, הופעלה רק ברשותך, אך נכרכת אחרי השינויים והשיכלולים עד אחרית ימיך.

 אבא איננו יודעים אם המוות הוא טוב או רע. רק מי שעובר את המסלול הזה יכול לספר לנו. במקרה שלך אין לנו ספק כי הוא גאל אותך מיסורים ומדרך שבה אין עוד הנאה מכל הנושאים שהזכרתי. השארת אותנו עם המורשת והערכים שעליהם חינכת אותנו ואנחנו מאחלים לך דרך טובה במסלול הבא.

 תנוח בשלום על משכבך ותהיה נשמתך צרורה בצרור החיים