אוצרת אורחת: רותי אופק, נעילה- 2 באפריל 2013
נפתלי בזם, אמן שנוי במחלוקת ששנים לא הוצג במוסדות אמנות רשמיים עקב דעותיו הפוליטיות, אותן לא הסתיר מעולם, גלה מרצון מישראל למשך 15 שנים, בהן אף טופלה רעייתו חנה ז"ל, חולת פרקינסון, במרפאות באירופה. לפני 3 שנים חזר לישראל והוזמן להציג במוזיאון תל אביב לאמנות. זהו מחווה שעשה מוטי עומר ז"ל, אוצר מוזיאון ת"א לאמנות, עבוד בזם ואף ביקש מרותי אופק להיות אוצרת של תערוכה זו.
בזם נולד בשנת 1924 בעיר אסן שבגרמניה. ב-1939 שבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה עלה ארצה לבדו. הוא צייר עוד מילדותו וכשעלה לישראל למד בבצלאל, שם גם פגש את אשתו חנה. בלידת בנם הבכור התגלתה אצל חנה מחלת הפרקינסון, הרופאים הזהירו אותה שאסור לה ללדת שנית, אך למרות זאת כעבור ארבע שנים ילדה את שלמה. בשנת 1975 נהרג בנו יצחק בפיגוע בכיכר ציון בירושלים, והוא רק בן 22. אז היגר מרצון לאירופה. לפני מספר שנים נפטרה גם חנה לאחר שנות סיורים.
בזם חי ועבד בתל אביב יותר מ-50 שנה והרגיז אמנים ואנשי ממשל, הוא היה מעורב ברבים מהאירועים שעיצבו את דמות המדינה והגיב על האירועים ביצירותיו הרבות, כמו תמיכתו בשביתת הימאים בנמל חיפה, או הציור הגדול שהקדיש לטבח בכפר קאסם, שמציג בין השאר ילד מת ובידו תעודת זהות כחולה, אך הוא זכה בפרס דיזנגוף, על יצירה זו. בזם כיום בן ה-87, בריאותו יציבה, מקפיד על תזונה וגם מגיע לסטודיו ועובד ימים ולילות על יצירותיו החדשות שחלקן יוצגו בתערוכה החדשה.
התבוננות במכלול יצירתו העצום של נפתלי בזם לאורך השנים מגלה אמן הנאמן לדרכו האמנותית, גם כשדעותיו הפוליטיות והשקפת עולמו עוברות טלטלות וזעזועים. תערוכה זו, המציגה כ-90 עבודות: ציורים, פסלים, תבליטים ורישומים, צועדת הלוך ושוב בנתיב היצירה של בזם מראשיתה ועד היום, ומן הסיפור האישי אל הסיפור הלאומי הנפרשים לאורכה.
בשפה אמנותית הייחודית לו, בזם יוצר סימבולים החוזרים ביצירתו שוב ושוב: הדג, התרנגול, הארון, המשוטים, האיש בעל המגבעת, הסירה והסולם – כל אלה מופיעים גם ביצירתו המוקדמת וגם בעבודותיו העכשוויות. סמלים אלה והחזרה המתמדת שלהם יוצרים לא רק שפה, אלא אמירה משל עצמה, מעין "תפילה חזותית". התודעה ההיסטורית המלווה את יצירתו של בזם מושרשת במסורת היהודית המתקיימת לאורך הדורות. הצבעוניות החזקה והשינוי שחל ביצירתו בשנים האחרונות רק מחזקים את תחושת השייכות שלו לארץ ולמורשתה.
עם שובו של בזם לתל אביב, אל הסטודיו הישן שלו, ב-2009, לאחר 15 שנים בהן חי באירופה – הוא סוגר מעגל של חיי נדודים שראשיתו באירופה שממנה ברח בשנות השלושים, ואליה עזב את הארץ בשנות התשעים.
אבל יצירתו הגדולה של בזם אינה תלויית מקום. בתל אביב, בירושלים, בניו יורק, בפריז, בבאזל, ושוב בתל אביב – בזם לעולם יצייר ויתעד את עצמו, את משפחתו ואת עמו; ותמיד מתוך נאמנות לדרכו האמנותית הייחודית.
התערוכה מלווה בקטלוג מקיף, בעריכת רותי אופק, הכולל סיפור של אשכול נבו, אשר נכתב בהשראת ציוריו של בזם.
הקטלוג יצא לאור באדיבות בידרמן פרייבט ארט קולקשן בע"מ, כפר שמריהו.
צילום: יעל שביט
