יונה קלימוביצקי, מי שהייתה מזכירתו של מנחם בגין במשך עשרים שנה, הזמינה אותי לארוחת צהריים בדירתה החדשה שבאזור שיינקין בתל אביב. זוהי דירת שני חדרים, נאה, מוקפדת ומטופחת עם נוף לים. קלימוביצקי ערכה בה סיורים לנשים שהצטופפו בסלון. כמו מנחם בגין שלאחרונה התפרסם צילום של דויד רובינגר המראה את ראש הממשלה, מנחם בגין כשהוא נירדם כפוף על מושב רגיל במטוס בדרכו לארה"ב, גם יונה קלימוביצקי, מזכירתו לשעבר, צנועה וישרה כמו סרגל. רק לאחרונה עברה מבת ים לדירת שני חדרים בתל אביב. היא לא מכרה את זיכרונותיה ואת הפריטים שאספה בשנות עבודתה הרבות אצלו, העבירה לטובת העוסקים בהנצחתו. רק בחדר השינה שלה על הקיר ישנה פינה זעירה המוקדשת למנחם בגין. צילום פרטי אחד שלה יחד עימו עוד מהימים שהייתה אישה צעירה ועוד רישום שלו, משהו סימלי מהימים ההם.

באותה ארוחה השתתפו נשים מרתקות. פרט ליונה קלימוביצקי שעבדה כמזכירתו של מנחם בגין, היו שם עוד שתי נשים שעבדו כיועצות לראשי ממשלות: שרה וינר שהייתה יועצתו של אריאל שרון בהיותו עדיין שר, ואודליה כרמון שהייתה יועצתו של נתניהו ולאחרונה פרסמה ספר זיכרונות שעוסק בהטרדות המיניות של הנשיא קצב שגם במחיצתו עבדה ועוסק גם ב"סודות" מבית נתניהו ורעייתו שרה. אני צריכה להודות, לא קראתי. רק שמעתי.

 מוזמנת אחרת לאותה ארוחה, סיפרה לי סיפור היסטורי מעניין: לדבריה היא ירשה מסבתה (אחרי שהסתדרה עם שאר היורשים, כך הדגישה), דירה ברחוב רוזנבאום 1 בתל אביב, זו בדיוק אותה הדירה בה התגורר בדמי מפתח מנחם בגין עם רעייתו עליזה כל ימיו. הדירה היא בת שני חדרים, סלון, חדר שינה ומטבח זעיר והיא דירת קרקע שלא שופצה וששקעה מעט עם השנים. כידוע, למנחם בגין לא הייתה מעולם דירה בבעלותו. לא מיטה מעופפת, גם לא וילה בקיסריה ולא במקום אחר.

כשבגין ניפטר, ואותה אשה, שהיא עד היום בעלת הדירה בה התגורר בגין, סירבה מסיבות אישיות למכור את הדירה למוקירי זכרו, כך סיפרה לי בעלת הדירה: כשניפטר מנחם בגין, הגיע בנו  בני בגין והעביר את הרהיטים והפריטים של אביו לבית למורשת בגין בירושלים. לדבריה, היא מתגוררת עד היום באותו בניין בקומה אחרת. את דירת הקרקע הקטנה של בגין השכירה לאחרים. כך לא הפכה דירת מגורי מנחם ועליזה בגין למוזיאון קטן כפי שהפכה למשל דירת דוד בן גוריון. דירת המגורים של דוד בן גוריון הייתה בבעלותו. באותם זמנים, דוד בן גוריון ופולה רעייתו גרו באותה סביבה תל אביבית בה גר בגין. השדרה בה  גר אז בן גוריון נקראת עד היום על שמו. לאחרונה, כך הבנתי, הייתה הצעה מצד מוקירי זכרו של בגין לרכוש את הדירה בסכום של כארבעה וחצי מליון שקלים. אבל המשא ומתן עם בעלת הדירה, לא הצליח. עד היום לא הצליחו לרכוש מבעלת הדירה את שני החדרים בדירת  הקרקע. חבל.

אצל יונה קלימוביצקי הייתה ארוחת צהריים אנינת טעם. כל אחת מהמשתתפות הביאה את התבשיל החלבי הטוב ביותר שידעה להכין, הביאו פשטידות וסלטים נהדרים, הביאו גבינות משובחות,  יינות ישראלים מצויינים מבציר 2008, כל אחת מהנשים הציגה את עצמה. היו שם  נשים עוצמתיות, כמה מהן עם קריירות עבר מפוארות, ואחרות, במיוחד אלה העצמאיות, עדיין עובדות במלוא המרץ. היה  אירוח נדיב בחברה טובה, וכשעזבנו, הייתה מי שהציעה לערוך מפגש חברות נוסף.

בין הקרואות: הפסלת יעל ארליכמן,  האמנית רחל גרא. (גרא מתגוררת כיום ביפו. בשנות השבעים בהן גרתי במנהטן התפעלתי מקשריה העמוקים לתרבות הבמה של אוף ברודווי. , גרא ידעה וראתה את כל הצגות התאטרון האחר, הלא ממוסד, היא הוזמנה כאורחת כבוד. היא זכתה לכבוד ולממון שכן הייתה האישה שפיסלה במתכת כסף: טבעות, צמידים, קישוטים, מה לא, והכל בצורת שושנים מרהיבות. וזו הייתה המצאה שלה, היתה לה ההבנה שנשים ירצו ללכת עם שושני כסף על הידיים. ואנשים ונשים באמת השתגעו על העבודות שלה.). עוד הגיעה הציירת רחל טימור, האמנית רוני היימן,  העובדת הסוציאלית ז'ני זלוצ'ובר, הפסנתרנית בברלי כץ עולה חדשה מדרום אפריקה, רואת החשבון לנה הופמן עולה חדשה משוויצריה,  עמליה ניסים ועוד ועוד.

כתבה: לאה אתגר

צילמה: לנה הופמן