ראשיתו של הסיור הזה בקרדו שבעיר העתיקה. הדרך לירושלים לעולם פקוקה. כשמגיעים בשעות אחה"צ בסיור עיתונאים שאירגנה טל מרום אשת יחסי ציבור ומלכת ירושלים,  מעמידים לנו  דבר ראשון, שולחן תיקרובת חביבה של סלטים וראפים זעירים מחברת ההסעדה של בן עמי. מקבלים את פנינו בתופים וחלילים. חיילות במדים רוקדות ברחבה.

אחר כך אנו פוגשים את המדריך פיני רפאל, ואת מפיקת האירועים חנה פרסבורגר, שניהם מהחברה לפיתוח הרובע היהודי. ואכן יש שם פיתוח. אם אתה רוצה לארגן סיור, שמחה, טיול פסח משפחתי, חתונה או בר מצווה, הם יפיקו לו אותך. ידאגו לכל. וזה רק מתחיל: חברה בינלאומית בשם "אנטנה" מציידת אותנו במכשירי שמע. המדריך הולך ומדבר ואנו כבר לא רואים אותו, אבל שומעים אותו באוזנייה. אצל היפנים מטיילים בקבוצות כשלמדריך יש דגל בצבע כזה או אחר והולכים לאיבוד. אצלינו תולים על האוזן מכשיר שמיעה והעיר העתיקה נפרשת לפניך. אתה יכול לשכור אוזניות לכל אזור ואזור. השכלולים העולמים כבר כאן.

הארכיאולוגים (בעבר נחמן אביגד חפר כאן) לא מפסיקים לחפור בירושלים. הפעם אני מגיעה לחומה הרחבה. זו הפעם הראשונה שאני עומדת עליה. טיפסתי. על ארבע. היא מורכבת מגלי אבנים לא ישרות. שמונה מטר גובהה וכשישים מטר אורכה. קשה לי לעמוד עליה. ומה יהיה אם אמעד? בגילי? אבל החומה הזאת היא מקום רב קסם. ראשיתה במלך חזקיהו, מלך יהודה. חזקיהו הציע שלושים  כיכר זהב לסנחריב מלך אשור כדי שלא יכבוש את ירושלים. אחר כך נמלך בדעתו והחליט למרוד ולא לשלם מיסים. חזקיהו התמגן. הוא ניתץ את בתי עניי העם שמחוץ לחומת העיר, ומשברי האבנים בנה את החומה הרחבה. לא לחינם זעם עליו הנביא ישעיהו. אל תנתץ, האלוקים יהיה בעזרך", אמר הנביא למלך.

כאן מול האבנים הלא סימטריות (איך לעזאזאל טיפסתי עליהם ואיך ארד מכאן?) התנהל דו קרב מילולי היסטורי בין רבשקה שר צבא אשור שהגיע עם  185 אלף חיילים והוא מתרברב מול חזקיהו: גם אם אתן לך אלפיים סוסים, לא יהיו לך רוכבים עליהם. ומזלזל: דבר איתי יהודית ולא אשורית, (כדי שגם חייליך יבינו מצבם הקשה.) וכך יורד הלילה. חזקיהו הלך לישון עם מצור וקם בבוקר עם בית קברות. צבא אשור נימצא מת והמצור הוסר. הכיצד? את זה טרם פיענחו הארכיאולוגים. יש משערים שפרצה מגיפה או שהורעלו, כך או כך צבא אשור נעלם. בארכיוני העיר נינוה בירת אשור נימצא כתב בו מתפאר סנחריב באימפריית כיבושיו ועל ירושלים הוא אומר ש"שם אותה כציפור בכלוב". הטיל מצור אבל לא כבש. ומה קרה? אני ירדתי ברגליים רועדות בצד השני של החומה שהפכה לנמוכה עד שנעלמה באדמה. מותירה עבודה לדורות הארכיאולוגים הבאים. כאן על החומה הרחבה, מתאמתים כבמטה קסם סיפורי התנ"ך במימצאים ארכיאולוגים. עוד לא נולד הסופר שייטיב לספרם טוב יותר. פה נמצאה חותמת המלך חזקיהו. (הארכיאולוגית אילת מזר) בהמשך יש עוד חפירות ועוד מימצאים כמו שני מגדלי שמירה ובתים וכדים מימי בית ראשון ועוד חידושים של ממש לטייל בהם. המחיר למשפחה, עם הדרכה על האוזן הוא 150 שקלים.

היו עוד אטרקציות בסיור שלנו: גן בוטני של 120 דונם עם 10 אלפים צמחים, (כניסה חינם בחג הפסח) ויש אגם מלא בשושנות מיים וורודות, ויש מפל מיים ונחל קטן זורם שבו מעניקים לילדים מסננת למציאת זהב. הילדים שולים מהמיים מטבעות כאילו היו מחפשי זהב במערב הפרוע. יש בגן חממות גידול וחלוקה לאזורים ושבילים מרהיבים לפי צמחים מאפריקה או מאירופה וכך הלאה.  סך הכול טבע יפהפה של ריאה ירוקה ומרהיבה בלב ירושלים, סמוך לגבעת רם. מומלץ לנסוע בו ברכבת צבעונית נוסח דיסנילנד.

עוד חידוש: ברחוב יואל משה סלומון שבנחלת שבעה פתח יהודי ממוצא צרפתי, לורונט לוי שמו, בהשקעה של 20 מליון שקלים מוזיאון למוסיקה. הוא שכר את אלדד לוי המקומי (כיום מנהל המוזיאון) כדי שיסע בעולם וירכוש למוזיאון את כל כלי הנגינה האפשריים. כלי הנגינה מוצגים לפי ארצותיהם בחדרים מפוארים במבנה חדשני של שתי קומות. הכניסה עולה 50 שקלים למבוגר ולילדים לפי גילם, בין 25 שקלים לעד  40 שקלים. אם תשאלו אותו מדוע הקים את המוזיאון הוא ישיב שבעזרת השמיים הוא שואף שהמוזיאון יאחד את עם ישראל. בנוסף לשאיפות האיחוד רכש האיש את כל הבניינים סביב כיכר המוסיקה הנושקת למוזיאון. בכיכר הוא שואף להקים מלון בוטיק וכבר פועלות בו גם שלוש מסעדות חדשות: מסעדה איטלקית פיקולינו, פאב בלו הול, ומסעדה צרפתית בשם נורמנדי. אי אפשר לי לסיים בלי להזכיר את נאוה ביבי, אישה מדהימה וחזקה שבעבר ניהלה את מלון המלך דוד בירושלים ואת מלון גלי כינרת בטבריה וכיום היא בעלת מסעדת פיקולינו שבכיכר המוסיקה. אכלנו אצלה במסעדה. היה מדהים. כל מה שנגעת בו – מעדן. ירקות מבושלים באנינות טעם, טונה צרובה במידה הכי מדויקת וקינוחים שלא מהעולם הזה. חייבת להודות, אני שבויה במטבח של נאוה ביבי והטבח המסייע. אם אגיע שוב לירושלים אבקר במוסד הגסטרונומי שלה.

כתבה וראיינה: לאה אתגר

צילומים: אלי פורת  ולאה אתגר