אתי מור, אמנית רצינית שחילקה חייה בין ניו יורק לכפר שמריהו ותל אביב, אסתטיקנית כשרונית של פשטות הקווים, הציגה תערוכה של דמויות מתכת וגם ציורים עם קווי מיתאר. כולם קווים נקיים, יפהפיים, נעדרי פנים, נעדרי פרטים שאמירתם עצובה, קודרת מה, של דמויות מרשימות בעולם שהמועקה בו רבה על האופטימיות.

לולא הרקע הלבן של כמה מהעבודות המעוררות אופטימיות, יוצרות עבודותיה הכהות וקוויה הדקים והמוארכים, הרגשת מועקה של עולם שעדיף לא להיכנס לפרטיו הקטנים. בבחינת נעדר- נימצא. בבחינת אמירה הצועקת בפשטותה. ידיים נעדרי אצבעות, פנים נעדרי תווי פנים.
בעבר התמתחתה מור בעיקר בפסלי ברזל, ברונזה, נירוסטה ועוד, הפעם הציגה בגלריה "על האגם" ברעננה גם ציורים גדולי מימדים בצבעי שמן ופנדה בעלי רקע לבן עשוי בטכניקת פיצוצים מעורבת.
מור היא בת למשפחה ניצולי שואה. עלתה לארץ מפולין בגיל חמש, נשואה לנתי מור ואם לשני בנים. בראשית דרכה למדה במכון לאמנות בבת ים, לאחר מכן ב"ניו סקול" בניו יורק ובבית הספר פרסון לאמנות שם.
מקורות השראתה אולי נעוצים בילדות בחיק משפחת ניצולי שואה ומאוחר יותר הושפעו ממחלתו הקשה של אביה ז"ל ואף ממחלתה שלה עצמה. בשנים האחרונות, החלימה ונכנסה לתקופת אופטימיות שריככה את קדרות עבודותיה.
אתי מור, אשה יפה, עוסקת בספורט במועדון סייבקס הילטון תל אביב ורבים מחברי המועדון הגיעו לתערוכה לפרגן. כמו כן באו רבים מחבריה שמלווים אותה תמיד. כן הגיעו ראש העיר רעננה וסגניתו והאוצרות: אורית לוטינגר ומירי קרימולובסקי.
כתבה: לאה אתגר.