דירה בפאריס תורמת לסקסאפיל התל אביבי.
תאריך הכתבה:
19/07/2001
פגשתי את דני (שם בדוי) במסיבה ענקית שערך לפני כשבוע סביב בריכה תל אביבית בקומפלקס דירות יוקרתי. היו שם כחמש מאות מוזמנים, ודני הסתובב שם כמו מלך. הייתה לו סיבה טובה: הוא אירגן את המסיבה, מימן אותה, והוא היה המלך באותו ערב. התבוננתי בו. הוא היה גבוה, שמן ובעל פנים חדות, אפילו מכוערות. אם לשפוט לפי כמות הנישוקים שהוא זכה לה מרוב הנשים, הוא לא היה צריך להיות יפה. רבות מהנשים היו כמוני. בוגרות, אינטיליגנטיות ופנויות. גבר כמו דני הוא משאת נפשן של פנויות ישראליות. רבות מהמוזמנות למסיבה היו נשים באמצע החיים, גרוושות או רווקות, עם מקצועות טובים, הכנסה בינונית וחלום להשתדך לגבר עשיר. דני נחשב למושא חלומות כזה. יצא לו שם של גבר אדיב ונדיב. סיפרו שיש לו שתי דירות פאר בתל אביב, בית חלומי בירושלים, ודירה מהממת בפאריס. אם לא די בכל המעלות הללו, הייתה שם אשה אחת שנשבעה כי היא מכירה פנוייה אחת שיצאה עימו תקופה ממושכת וקיבלה ממנו מכונית במתנה. איזו מכונית, היא לא ידעה לציין. בתל אביב מספיק סיפור נהדר כזה, כדי שנשים תתרפקנה על דני.
דני לא שם עלי, ואף על פי שעבר לידי כמה וכמה פעמים, אפילו לא הנהן בראשו ולא הראה שאנחנו מכירים.
לקראת חצות הצטלבו מבטינו. הוא ניגש אלי. אמר בקולו העמוק והנעים, כי הוא כועס עלי. למה, תמהתי. כי את מתעלמת ממני כל הערב, אמר.
התנצלתי, שלא התעלמתי. איך יכולתי, חשבתי שאתה עסוק, שאתה לא זוכר אותי.
מה פתאום ,הוא אמר. היה ערב לח מאד. הוא הזיע קשות, ואנחנו התחבקנו. שנאתי את הזיעה שנטפה ממנו, אבל כמו שאר הטיפשות, שמחתי על תשומת ליבו.
עמדנו ליד שולחן הכיבוד. היו שם סלטים מחורבנים, יין גרוע, לחם וגבינות. מספיק שדני הזמין את כולם. אתה לא מצפה ממנו, שיזמין איזה קייטרינג יקר. חשבתי.
התחבקנו ואני אמרתי בקול מתחנחן: לא התעלמתי ממך. להיפך, הסתכלתי עליך כל הערב. אנחנו הולכים להיות חברים טובים. בליבי חשבתי: אין לי סיכוי.
לא יודעת למה אמרתי מה שאמרתי. שדות הצייד הניצחיים של שוק הבשר הישראלי חינכו אותי להגיד את הדבר הנכון במקום הנכון. אני לא מתבלבלת. לבשתי שימלה קצרצרה, ונראיתי טוב. דני לא השתהה יותר מדי בחברתי. הוא המשיך הלאה. לקחתי את כוס היין הרביעית או החמישית, מי סופר, והתיישבתי על שפת הבריכה לצידה של איזו בלונדינית נעימת סבר.
הצגתי את עצמי. היא שיתפה פעולה. אחר כך אמרה בטון מתנשא: אני החברה הקבועה של דני. חייכתי אליה. עד סוף אותו ערב, תפסתי שיש עוד חמש שש נשים שטוענות שהן החברות הקבועות של דני.
בשתיים לפנות בוקר, עזבתי בגפי. נהנתי. כן נהנתי מאד מהבלאגן, מהרעש, מהנשים, מהגברים, גם מהשעשוע עם דני. מה זה חשוב. יותר טוב ערב שמח כזה מלשבת בבית. כך לפחות אמא שלי אומרת.
מזל גדול: שבוע אחרי דני טילפן לי מטלפון מייד. הנייד שלי קלט מייד את המספר. הייתה שעת אחר צהריים לוהטת. לא ציפיתי לטלפון ממנו. אני על יד ביתך, הייתה לי פגישה עיסקית בסביבה, אמר. איך הוא ידע שאני גרה ברחוב בזל? הוא ידע, ואני הרגשתי האשה הכי מוחנפת בעולם.
את יורדת לכוס קפה, שאל.
לא יודעת מה קפץ עלי. עייפתי מישיבה במסעדות, מדיבורים, מהסברים. לא בא לי לרדת.
יותר טוב שתעלה. אמרתי. תיארתי לו את הבית. תצטרך לעלות 45 מדרגות, אמרתי, מחייכת לעצמי איך דני השמן והכבד יטפס במדרגות. אין בבניין שלי מעלית, התנצלתי.
אני לא עולה 45 מדרגות, אמר.
תפסתי אומץ: אם יש לך עניין להיות הגבר שלי, תצטרך ללמוד קצת פשטות, אני עצמי עולה את המדרגות, שש שבע פעמים ביום, לא יזיק לך, צחקתי.
הוא הגיע. מתנשף, מיוזע, חצי מת. הוא לא נכנס לשום כיסא בדירה שלי. גילגלתי לעברו את כיסא המחשב שלי, הכי גדול שיש בבית. הוא נאנח ונכנס לתוכו. כרסו בלטה. אוף, כמה הוא שמן.
הוא בדק את דירתי. נתן ציונים לשיפוץ שביצעתי זה מכבר. שאל למה המקרר כל כך קטן ואם אני מבשלת. הרגשתי כמו במיבחן. הגלגלים במוחי תקתקו. איך אפשר להרשים גבר שמן ונינוח כזה שיש לו הכל. הוא דיבר ודיבר ודיבר, אחר כך שתק. פתאום הרגשתי עייפות איומה. כל מה שאגיד יהיה ממילא חסר ערך. לבשתי מכנסי בית מרושלים. שערי היה פרוע, משקפי רכבו על אפי. קשה לי להחליט אם הוא בכלל מוצא חן בעיני. אבל ייצר הכיבוש, המחשבה שאני אתפוס לי מישהו כמו דני הדליקה את דמיוני. דירה בפאריס? אולי מכונית? איך תופסים אותו?
אני צריך להיות בפגישה עיסקית נוספת עוד שלוש שעות, אמר. זהו זה, זה הזמן שהוא מקציב לי. חשבתי במהירות.
שמע, אמרתי לו, ניראה לי שבמקום לדבר ולדבר, ולהרשים אותי, שכבר הרשמת, ובמקום שארשים אותך, צא מההנחה שאני אינטליגנטית ודברנית לפחות כמוך. ניראה לי, כך אמרתי, בתושייה האופיינית לי, שאתה תעריך להתקלח ואחר כך לנוח במיטתי, אני אשאיל לך את מיטתי הנוחה לכמה שעות אמרתי.
הוא שתק. הפתעתי אותו.
אחר כך הוא השתרע מלוא משקלו על מיטתי הסמוכה למזגן, פשט את חולצתו, והשאיר לי מקום זעיר לידו. שכבתי על ידו. היה שקט. היה לו חזה גדול ומכוער. לפני שנים הוא היה כניראה בנוי טוב.
התגפפנו. שום דבר לא מדליק. בראש רצה לי המחשבה שאנחנו לא נעשה סקס, שסקס עימו יהיה איום ונורא, אבל נינוחות עדינה עשוייה לייצר מערכת יחסים עם הגבר העשיר והשמן והנחמד והמבוקש של תל אביב.
צדקתי. הוא נמנם ונחר, נמנם וליטף. אני שלחתי לעברו את כפות ידי המחשמלות וליטפתי בעדינות, רק מהחגורה ומעלה. גברים אמרו לי תמיד שיש לי ידיים מחשמלות. אחר כך היה שקט. נירדמתי גם אני לכמה דקות קצרצרות. הנייד שלו זימזם בלי הפסקה. הוא השיב פעמיים או שלוש, הקולות מעבר לקו היו של נשים.
אחרי כשעתיים הוא קם ונכנס לחדר האמבטיה. נתתי לו מגבת נקייה.
אני אוהב הרבה מגבות אמר. נתתי לו עוד מגבת. פרשתי מגבת שלישית על הריצפה. שחס וחלילה לא יחליק אצלי בבית.
הוא יצא מהאמבטיה נאנח. אחר כך התכופף ובמאמץ אדיר גרב את גרביו ושרך את נעליו. רציתי לסייע לו, אבל הוא סימן בידו לשלילה.
איזו טירונות העברת אותי, אמר. כמו בצבא, כמו בצבא.
שתקתי. הרגשתי חרא.
הוא החל יורד במדרגות. ליויתי אותו. באותה הזדמנות לקחתי את הפלסטיק עם הזבל, אני תולה אותו על ידית הכניסה מבפנים. הוא התנדב לסחוב.
מה פתאוום, אמרתי. מספיק שתגיע בשלום לקרקע.
ירדנו.
ליויתי אותו למרצדס שלו. הוא לא אמר שום כלום, לא מתי ניפגש, ולא שום דבר אחר.
כמו אדיוטית שאלתי: אתה תחזור? נכון שאתה חוזר הערב?
אני לא עולה יותר 45 מדרגות אמר. הוא נכנס למכונית ונסע.
הרגשתי הכי נמוך שאפשר. מאוחר בלילה יצאתי לצעוד עם חברה על שפת הים של תלאביב. אנחנו צועדות קצת, רצות קצת, עד יפו ובחזרה. שעה וחצי. כל הדרך אנחנו מדברות. סיפרתי לה בפרטים על האירוע עם דני.
תשכחי ממנו, היא אמרה. הוא יצא עם שתי חברות שלי, תמיד משוויץ, תמיד מתנשא, תמיד כאילו אדיש, תמיד רץ ממערכת אחת לשנייה, לא יכול לזיין, אבל תמיד מתפאר בבתים שלו, בדירה שלו בפאריס.
גם אני נשביתי בקסם הדירה הפריסאית, אמרתי לה וצחקתי. בחיים לא פינקתי גבר כל כך שמן, בחים לא השתדלתי כל כך. ואני שונאת להשתדל. אמרתי. התגלגלנו מצחוק.
לא שמעתי ממנו יותר. בינתיים. טיפשה שכמותי.
|
|
