איך דונלד טראמפ, גליה אלבין והמתווך מידד דן, מוכרים פנטהאוס ב 12 מליון דולר בטורונטו? האם זה משתלם? מה שלום קו העוני?

איך דונלד טראמפ, גליה אלבין והמתווך מידד דן, מוכרים פנטהאוס ב 12 מליון דולר בטורונטו? האם זה משתלם? מה שלום קו העוני?
תאריך הכתבה: 15/12/2001

לישראל דונלד טראמפ לא הגיע. מספיק לו שהוא בונה בפינת הרחובות ביי ואדלאיד בטורונטו מגדל בן 65 קומות ומקווה למכור לנו הישראלים חמישים דירות. למה רק חמישים? כי טראמפ, כך הוא מפרסם, רוצה בניין שבו יגורו עשירים מכל העולם, ולישראלים הוא מקצה רק חמישים דירות ולא יותר. חסר לו שאת כל הבניין יקנו רק ישראלים. אוי ואבוי מה שיילך שם.
בשישי האחרון, מן השעה 11 בבוקר והלאה הוא החל למכור דירות בלובי של מלון דן אכדיה. כדי להגדיל את תחושת העושר וההדר שילמו האנשים שלו למלון חמישים דולר על כל אורח שהגיע להתעניין. הגיעו כמה מאות. היית מסרב לבוא? בודאי שלא. בדן אכדיה הגישו חינם מזנונים חלביים נהדרים שכללו פירחי קישואים ממולאים בגבינה, קישים שלא מן העולם הזה, פירות ממולאים, עוגות וקינוחים קטנים ומדליקים, קפה משובח ויינות טובים. לא הסתפקו במעדנים. כל אורח שהוא קונה פוטנציאלי קיבל גם תיק הסבר עם תכניות משורטטות של הדירות, דיסק ובו פירסום אישי של דונלד טראמפ וחבילת שוקולדים קטנה בעטיפת זהב ובשקית תכלת מבריקה כחולה ונהדרת. עם ידיות שרוך מזהב.
באותו היום בו האכילו ופינקו כל כך במלון דן אכדיה שבהרצליה פיתוח, החלו גם במכירת הדירות בניו יורק, בלונדון, בטורונטו, בסינגפור, בקואלה למפור וכמובן בישראל.

שלושה אתרים שבנה דונלד טראמפ בעולם

עוד לא פירסמו כמה דירות באמת קנו ישראלים, כבר פירסמו ב"גלובס" שגליה אלבין עומדת לקנות (שימו לב ל"עומדת") - שתי דירות קטנות, האחת בת 50 מטרים רבועים ב 300 אלף דולר והשנייה בת 60 מ"ר ב 370 אלף דולר. היא לא פריארית גליה אלבין. היא קיבלה ג'וב רישמי של משווקת הדירות לישראלים. דהיינו "מתווכת". אם תיקנה או לא, זה לא חשוב. מה שבטוח שהיא תיגזור קופון. תיקנה חינם או חצי חינם דירות או תקבל אחוזים מהמכירות. בטוח. ביחד עימה משווק את הדירות מתווך ידוע מכפר שמריהו ששמו מידד דן והוא גם ארכיטקט. שניים אלה היו הסלבריטאים הגדולים של האירוע בדן אכדיה. שניהם דקים, ניראים טוב, לבושים מצויין, מסופרים יפה, תכולי עיניים, למה לא? היו גם נציגי המכירות של הקנדים: בלונדינית בשם פט בייקר, כמה יהודים חרדים, ועוד. בתיק המכירות שחילקו באירוע, פירסמו צילומים שלהם עם שמות ו"רקורד".
לא ראיתי אותו יום בין הרוכשים הפוטנציאלים ב"דן אכדיה", לא את הפרופרים מאוסם ולא את השטראוסים מעלית, לא את היולי עופרים מהחברה לישראל ולא את יונתן קולבר מכור. היו שם הרבה "מידל קלאס" והסביבה. דוברי בנקים, מתווכים, קבלנים, עיתונאים, יחצ"נים, מסעדנים, דיילי אל על, כולם ישראלים טובים, שנהנו עד מאד. היתה גם הרבה תיקשורת. התיקשורת אוהבת אירועים של עשירים. היו שם נציגי גל"צ, ניידות שידור של הטלויזיה, נציגי העיתונות הגדולה, מי לא? בטוח שקיבלו ועוד יקבלו חשיפה תיקשורתית מקיפה למגדל של דונלד טראמפ.
תהייה גם חשיפה מקצועית מהליגה ראשונה. מנחם שיזף עיתונאי ויחצן אינטיליגנטי נימנה על המשרדים המייחצנים.

המגדל בטורונטו שבו מציעים דירות למכירה לישראלים

מה יש במגדל הזה?
זהו מגדל שקומותיו התחתונות יתפקדו כמלון ריץ קרלטון. מעליו תהיינה 400 דירות למכירה. הכי קטנה בגודל 50 מ"ר במחיר 300 אלף דולר והכי גדולה היא הפנטהאוס ששוכן בקומה ה 65 ותמורתו מבקשים 12 מליון דולר. בין הכי זול להכי גבוה ויקר, יש דירות מכל הסוגים והמחירים.
המגדל ממוקם באזור העסקים של טורונטו. טורונטו היא עיר יפה ומודרנית, יש בה הכל פרט למזג אויר חם. בפרק האמריקני של חיי, גרתי גם חמש שנים בבאפלו המשמימה שבארה"ב. זו עיר קרובה לגבול הקנדי. את הבילויים שלנו היינו עושים בטורונטו. היינו עוברים את הגבול מארה"ב לקנדה ומבסוטים מהחיים. רק מה? בחורף קפאו לי שם הפנים ועוד איברים נחוצים, בדיוק כמו שקפאו לי בבאפלו.
אז כשהיינו נוסעים לטורונטו בשלג היינו נידחפים עם כל היהודים העשירים למלון ששמו "משהו על הפארק" שהמעלה שלו הייתה שאפשר היה לשחק בו טניס בחורף במגרשים מקורים, מוארים ומחוממים עם גומי מכל הצדדים. אני מנחשת שעכשיו אפשר לעשות אותו דבר במגדל של דונלד טראמפ.
אם כבר דירה בטורונטו, אני לא הייתי רוצה לגור בה. מקסימום לבקר שם בקייץ. יש לטורונטו עוד מעלה: שישראלים לא מתפוצצים בה באוטובוסים. אבל אם ניסע לשם, מי יתפוצץ כאן במקומינו? אז אנחנו נישארים כאן לנצח. (בכל המשמעויות שהרי לא ניקדתי את המילה "לנצח").
כדי להדגיש את העוצמה הקנדית והקשר הישראלי, אירחו באירוע ב"דן אכדיה" את עו"ד יהודה רווה. הוא נשיא לישכת המסחר ישראל קנדה. רווה שנאם יפה ולעניין, הגיע עם רעייתו תמי רווה. ג'ינג'ית שגם היא עורכת דין. הזוג רווה הם ידידים שלי, אז כשהוא דיבר מצאתי את עצמי גוערת במכרים שלי שישתקו ויקשיבו. בינינו, הקרואים כל כך נהנו, שלא הפסיקו לדבר. גם הגיע זמן הקפה והעוגות ואי אפשר היה לוותר, כי הכל היה ממש טוב וטעים ויפה. גם העיתונאית שרה דוידוביץ הגיעה מירושלים. עם המצלמה הקטנה שלה ביד. אם היא מגיעה, סימן שהמדובר באירוע חשוב באמת. ערב קודם לכן נכחתי בהדלקת נרות שעשתה שלי חושן מטעם אגודת "יד ביד" במוזיאון אילנה גור ביפו. אצל חושן, שרה דוידוביץ לא הייתה. אצל חושן, הגישו רק לחם ולחם ולחם וגבינות, סופגניות ובירה צ'כית, אבל מכרו לנוכחים חנוכיות כשהתמורה קודש לבתים חמים לילדים ניזקקים. הכל יחסי בחיים.
ב"דן אכדיה" חילקו לקרואים לקחת הביתה דיסק כחלחל. צפיתי בו. הדיסק נפתח בהגעתו של דונלד טראמפ לטורונטו בהליקופטר פרטי אדמדם. לימוזינה שחורה וארוכה ממתינה לו. הדיסק מסתיים בעזיבתו של דונלד טראמפ, שוב בהליקופטר ובלימוזינה. טראמפ ניראה טוב. הגיל לא יכול לו. הוא שמן מעט אבל הפנים המלאות הולמות אותו. שיערו בהיר, דליל מעט, אבל מה איכפת לנו אם הוא צובע אם לא. עדיין הוא גבר מצודד. עדיין הוא מיטיב לדבר, למכור. הוא אומר ששני דברים חשובים לו בבנייה: המיקום, והארכיטקטורה, ולדבריו שני אלו הם הכי מצויינים שיש במגדל שהוא בונה. בין לבין מראים לנו בקבוקי שמפניה ניפתחים, חדרי כושר מדליקים, חתיכה קופצת ראש לבריכה, גבר מתפנק במסאג' שוודי, אוכל טוב, רובע סיני, חנויות יוקרה, תיאטראות קנדים, נוף עוצר נשימה, זוג רוקד צמוד באושר, שוב שמפניה ניפתחת, שוב את טורונטו העיר היפה. דיסק המכירה הוא יפה עד מאד, אם כי הוא קיטשי ומתקתק לא פחות.
יש עוד פרטים טכניים לרוכשים הפוטנציאלים: בנק קנדי מעמיד מימון לרוכשים. אבל מי אנחנו שניקח הלוואות בקנדה? בשבילינו מציע בנק משכן הישראלי תכנית מימון של 35 אחוז שהוא גובה המיקדמה שמתבקשים הרוכשים לשלם. המוכרים מבטיחים לרוכשים שבחמש השנים הראשונות תהייה השכרה של הנכס ותשואה של עשרה אחוזים. זו תשואה בכלל לא רעה, בהתחשב בריבית הבנקאית הנמוכה כיום בישראל ובעולם. כידוע, סילבן שלום מתכנן להוריד את הריבית עוד יותר. וגם מתכנן להטיל מס על הריבית של הכסף שישראלים יחזיקו בבנקים ישראלים אם יחליטו שהם לא רוצים לקנות בקנדה. בקיצור סילבן שלום ממש דוחף את העשירים הישראלים שעוד נותר להם כסף בבנקים ישראלים להוציא אותו לחו"ל, ואת כל זה הוא עושה כדי להיטיב עם העניים. בהשוואה לטראמפ שמבטיח תשואה על הדירה של עשרה אחוזים, הרי דירות ישראליות שתשואתן רק חמישה אחוזים, נחשבו תמיד לעסק טוב בישראל. בימים טרופים אלה, גם הנחה זו כבר אינה אקסיומה. הסקפטיים החכמים שבין עשירי ישראל, כבר קנו דירות בלונדון, בניו יורק, בבודפשט ובטורונטו. אלה שנעולים על ישראל, ולא אוהבים לרכוש נכסים רחוק- הם רק עשירים ספורים או עניים. אנשים עשירים באמת, אוהבים בד"כ לקנות גם בחוץ לארץ, ולא לשים את כל הביצים שלהם רק בסל אחד. אני לא יודעת אם שר האוצר שלנו למשל, סילבן שלום, שהוא נשוי ליורשת אימפריה עשירה, קנה או לא קנה באופן אישי דירה בחו"ל, מה שבטוח הוא: שבימים אלה הוא מטפל בקו העוני. צחוק הגורל: בישראל מדברים ובוכים על קו העוני, וגליה אלבין במראה מצויין: רזה, עשירה ובשמלה דקיקה וכחולה מוכרת לנו ב"דן אכדיה" בהרצליה פיתוח, פנטהאוס ב 12 מליון דולר. ככה זה בחיים, יש אלבין ויש פועל מובטל בדימונה. שניהם ישראלים טובים וביניהם עובר קו העוני. ראיתם פעם את קו העוני? איך הוא ניראה לעזאזאל? ומה שלומו? העיתונאי אהרון בכר כתב פעם שקו העוני זה עגבניה. יש לך או אין לך עגבניה? היום קו העוני זה אולי קורת גג וזוג נעלי ספורט חדשים. או שניהם. לך תדע.
אם איני טועה: הייתה פעם ילדה בבית שאן בשם ליסה פרץ, שאמרה בתיקשורת שהיא רעבה וכל הארץ נחרדה. היום היא עיתונאית עם צמות דקיקות ואופנתיות, צבועה בלונד. ראיתי אותה מבלה באיזה דיסקוטק אופנתי. היא היתה לבושה היטב ובודאי לא רעבה. ללמדך שקו העוני הוא לא רק משהו אבסטרקטי הוא גם דבר שמשתנה. בר חלוף.
בלילה אחרי האירוע ב"דן אכדיה" הלכנו לאמא שלי להדליק נרות חנוכה. היה אצלה נהדר. היו סלטים מצויינים ובודאי הייתה עגבניה. הילדה הגדולה שלי שלמדה בילדותה לנגן, לשחות, לרקוד, והיום היא בעצמה כבר אמא, התחילה כמו תמיד לטעון נגדי. במקום לכעוס עליה, תפסתי עצבים דווקא על אמא שלי שתחייה, וניזכרתי לכעוס עליה למה לא שלחה אותי בילדותי ללמוד בלט ולנגן, ולא קנתה לי מימיה מפלסטיק כמו לכל הילדים וגם לא מעיל חדש בחורף. אז אמא שלי השיבה שהיינו נורא עניים ושהיא תמיד השתדלה שלא יידעו. אני משערת שקו העוני עבר בילדותי באיזה שהוא מקום בבית שלנו, אבל אנחנו לא ידענו, אולי משום שרוב הישראלים היו אז עניים, בושו בעניותם ולא באו בתביעות ובהצהרות לאיש, רק למדו לעבוד ולשפר עצמם.
ב"דן אכדיה" סיפקו עוד פרטים: מי שרוכש דירה במגדל של טראמפ בטורונטו, יכול להוסיף עוד כסף ולקנות ריהוט יוקרתי כמו שיש בחדרים של המלון. הריהוט במלון ריץ קרלטון עוצב בידי מעצבי הבית. בכל הדירות יהיה ציוד יוקרתי כמו: מקרר סאב זירו (מה זה?) מדיח של חברת "מילה" (כזה יש לנו גם בבית) תנור של גוגנאו (בישראל לימדו אותנו שבולטופ הוא הכי הכי, לך תאמין) שייש על הרצפה של ליים סטון (לפפושדו יש שייש כזה בבית שלו בכפר שמריהו, ודווקא אבן טבעית היא יותר אופנתית אצלינו), דלתות עץ מלא (להרבה בתים ישנים בישראל – יש) ותשתית תיקשורת לאינטרנט פס רחב (בשביל 119 שקלים לחודש נותנים לנו היום קו מהיר בישראל כמו שיש לי, וגם נותנים ב"דיל" הזה, ממש בחינם, המון תקלות באופן קבוע).
זהו זה, ממש בא לי לקנות בטורונטו. אם היה לי מאה מליון דולר, הייתי רוכשת את הפנטהאוס המוצע בלי להניד עפעף, למה לא?
המחשבה שאוכל כל בוקר, מתי שיבוא לי, לטוס לקנדה ולהשתכשך עם עשירי קואלה למפור, (איך הם ניראים, ובאיזו שפה הם מדברים?) עושה לי ממש שימחה בלב. אני בסך הכל שוחה כל בוקר, חורף וקייץ, בבריכת מי המלח הפתוחה של הילטון תל אביב, ממש קלי קלות, קרוב לבית, ובהשוואה להון שצריך להשקיע בקנדה, אפשר להגיד שההילטון תל אביב עולה לי ממש פרוטות. הכל יחסי בחיים.
לאה אתגר