איך הצליחו מבקרי המסעדות שטסו לאילת לחסל ביום אחד שתי ארוחות אנינות בהילטון מלכת שבא? איך התגברו על דג טונה שטס עימם ושקל 90 קילוגרם? מי הגיע, מה אכלו ואיך הרגישו?
תאריך הכתבה:
15/05/2002
השבוע הטיסה רשת הילטון עשרה מבקרי מסעדות לאילת, שם תוכננו להם ביום אחד שתי ארוחות אנינות בהילטון מלכת שבא: האחת במסעדת "באפלו" מסעדה המתמחה בבשרים בניצוחו של שף המלון בועז דרור, והשנייה במסעדת "יאקימונו", מסעדה יפנית חדשה ומעוצבת להפליא הממוקמת בקומת הגג של המלון. מסעדה זו היא תחת ניהולו של אבי כהן אשר בבעלותו שתי מסעדות הנושאות אותו שם בתל אביב.
הבעיות המשעשעות החלו כבר בטיסת הצהריים של ארקיע כאשר חברת התעופה התקשתה להטיס על טיסה רגילה (ביחד עם בעלי המסעדה וצוות מבקרי המסעדות) דג טונה ענקי שניצוד באותו יום, אשר שקל 90 קילוגרם והיה מיועד לסעודה היפנית שתוכננה לאותו ערב. אחרי עיכובים מסויימים נימצא סוף סוף מיכל מתאים לדג, והחבורה נחתה עם הדג בשלום.
מכאן מיהרו מבקרי המסעדות לסעודת הצהריים של השף בועז דרור במסעדת הבשרים באפלו. במסעדה המהודרת ערכו שולחן מלכותי. הציעו שפע יינות תואמים וגם קנקני בירה מעוצבים. הסעודה כללה: קרפצ'יו בקר ברוטב פסטו ירקות שורש, שכבות כבד אווז צלויות עם בטטות וטורטיה בעיטורי מנגו, כנפי עוף ברוטב באפלו בליווי אבוקדו פיקנטי וסלט תואם. המנה העיקרית לבחירה היתה אוכף טלה יוצא דופן בחיתוכו וללא עצמות, פרט לאחת, מקושט בפרח קישוא, או לבחירה נתח לב פילה מן המובחרים שיש. בצד המנה העיקרית הגישו במחבת על מגש עץ תפודים מטוגנים בנוסח קייג'ין וירקות העונה. לקינוח הגישו פרפה אגוזי לוז על מצע קרוקונט בעיטור מקלות שוקולד. הסעודה הזאת ארכה כשלוש שעות. השף בועז דרור הסביר ולימד: הוא איש רב חן, ידען ובקיא. יש לו גם יכולת הבעה מרתקת. דרור הוא בן קיבוץ דליה, בוגר בית הספר השווודי לאמנות הבישול "כריסטינה ברג" שהשתלם במיטב מלונות ומסעדות שטוקהולם. כששב ארצה עבד במיטב מלונות ומסעדות ישראל כמו "לוקולוס" בכפר שמריהו ואף היה בעליה של מסעדת "איגואנה" בתל אביב. דרור חובב עירוב סגנונות. הוא מרבה להשתמש בחומרים טבעיים ומשלב פירות בבישול. הוא נחשב למומחה בחיתוך בשרים ולאוהב עירובים (פיוז'ן) של המטבח הסקנדינבי, צרפתי וישראלי.
כשתמה הסעודה הזאת לקראת השעה חמש וחצי אחר הצהרים, פינקו את האורחים הלומי האוכל והיין במסאג' בספא "סייברג" של המלון. גם מי שהצליח להירדם, התייצב לקראת השעה תשע במסעדת "יאקימונו" היפנית שבקומה ה 12. שם החל השף התאילנדי של המסעדה בסיועו של אבי כהן בחיתוך דג הטונה הענקי. השתמשו בסכינים חדים וגדולים ולימדו את הנוכחים על ההבדלים בין חלקי דג הטונה. החלקים הניקראים "טורו" למשל נימכרים בעולם בכ 650 שקלים לקילו, ואילו חלקי הטונה הרגילים האחרים נימכרים בכ 80 שקלים לקילוגרם. הדג שבותר ניקנה בכעשרת אלפים שקלים. לאחר מכן החלה הסעודה הארוכה, המשובחת והמרהיבה ביותר שאכלתי מן המטבח היפני. היא לוותה כמובן ביין סאקי שהוא יין יפני עשוי אורז שהוגש חם או קר לבקשת הסועד. פתחו בחיתוכי קרפצ'יו של דגים שונים מלווים בירקות או באטריות או באצות ומלפפונים. עברו לניתחי דניס חיים שהוגשו על מצע ירקות ועל דג שלם וחי ממש. מומחיותו של הטבח מלוכסן העיניים היא לבתר את הדג, להשאיר אותו חי על מערכת עצביו, ולהגישו לשולחן מבותר ומפרפר. זוהי שיטת ההגשה היפנית האותנטית שסיסמתה: הכי טרי שאפשר. לטעמי היא קשה לצפייה וגם לאכילה. אבל חובבי המטבח היפני יודעים שזוהי מנה הנחשבת ליקרה ולמשובחת עד מאד.
לאחר מכן הגיעו ניתחי דג הטונה הענק שזה עתה בותר: מנות "טורו" יקרות עד מאד, נתחי טונה מבותרים בגדלים ובצורות שונות והכל מלווה בירקות. בהמשך הגישו סושי וסשמי ועוד בכל הצורות, בכל האפשרויות ובכל העיטורים. החל מסושי מגולגל כרולדה ומטוגן, ועד לסושי טחינה וכלה בכל סוגי הסושי הקלאסיים. הכלים והקערות היו מרהיבים. סידורי המנות ניראו כמו מעשי אמנות, הדגים פרפרו בפה, הסאקי עלה לראש, השיחה הלכה לכל הכיוונים, ולקראת חצות חשתי שאם אראה עוד מנת אוכל אחת, אאבד את שפיותי. המארח אבי כהן היה הכי נדיב שאפשר. הוא איש נעים, אוהב אדם, אוהב חברה ואוהב דגים. רשת "יאקימונו" שבבעלותו מצטיינת באסטתיקה, בהבנה אמיתית של המטבח היפני ובשפע של לקוחות קבועים ויוקרתיים: עשירי ישראל, מליונרים שנוסעים ומטיילים בעולם, אנשי עסקים ליגה לאומית וסתם חובבי המטבח היפני.
בקבוצת הסועדים נכחו רונן שי מנהל המלון, אלינור חיון מנהלת יחסי הציבור, מוטי ורסס מרשת הילטון הארצית, שאול אברון מאניני הטעם של ישראל ובעליו של מסעדת בר יועזר ביפו, ד"ר אלי לנדאו, אמנון פאר, ענת שמרון, תמי סירקיס, עמוס אלנבוגן, יורם ממנטה, חיים שפירו ועוד מבקרי מסעדות חדשים בענף ומומחים לא קטנים. החגיגה המושקעת והנדיבה הזאת ניגמרה אחרי חצות בקונוסים של שוקולד ממולאים במוס גלידתי בשלושה טעמים, בפירות יער, בסוכרים מזוגגים ובקרפים מסודרים כאמתחת מתוקה.
מי שהצליח להירדם אחרי שבע שעות של אכילה במשך זמן של 12 שעות התעורר אל בוקר אילתי ניפלא, בו הוגשה ארוחת בוקר בטרקלין העסקים הממוקם בקומה השמינית. הטרקלין משקיף על המרינה של אילת, הוא מסונף למרפסת מן היפות שיש בישראל. ארוחת הבוקר המוגשת בו היא תאווה לחיך וציור לעיניים.
אי אפשר להגיד שויתרתי שם על החביתה, הירקות, הסלמונים, הפירות, דברי המאפה והקפה המשובח. שאול אברון כן ויתר: הוא ישב שם שותק ומרוכז על המרפסת, כשהוא מסתפק בשני בקבוקי היינקין מצוננת, ואני לא הייתי בטוחה אם הוא חוגג מאתמול בלילה או זהו בוקר חדש אצלו. כך או כך הגענו לשדה התעופה, שם גיליתי כי חברי למסע, כתבי מזון מפורסמים ומושכים ידועים בעט, הם מתחזים. שם העט שלהם אינו השם הפרטי הרשמי שלהם המצויים בתעודת הזהות. זה היה מצחיק ואני הבטחתי למרות מחאתם, לגלות: שאול אברון למשל רשום בתעודת הזהות שלו בשם שאול אברמסקי. חיים שפירו מהג'רוזלם פוסט רשום כהרמן שפירו, רק אני נולדתי לאה חיימסון ומגיל עשרים, יום נישואי שכבר הסתיימו, אני לאה אתגר כל הזמן.
אבי כהן ודג הטונה תשעים קילוגרם
|
| 
שאול אברון, בהקלקת הגדלה שולחן הסועדים בבאפלו, הילטון אילת
|
| 
בועז דרור שף מלון הילטון אילת
|
|
|
|
