סוזן לנדאו המנכ"לית החדשה ממלאה את חללי מוזיאון תל אביב ובין הנהנים, ג'ף וול, צלם –אמן קנדי, המציג תערוכה מרתקת. גם שפע אוספים פרטיים בהשאלה או תרומה קבועה.

כתבה וצילמה: לאה אתגר:

ג'ף וול הוא צלם קנדי מוונקובר, המציג תערוכה בה שלושים צילומים במוזיאון תל אביב. הוזמנתי לתערוכה לאירוע צפייה מקדים לעיתונאים. כך על כוס קפה, חטיפים ודברי מאפה משובחים,  הגיע גם האמן עצמו להדריך את הסיור המקדים, הגיעו גם האוצרת נילי גורן, והמנכ"לית החדשה יחסית של המוזיאון, סוזן לנדאו.

הצילומים של ג'ף וול, גבר רזה בן 67, המקרין נעורים בנעלי התעמלות וחיוניות מתפרצת, נחשבים לאמנות  ממשית בעולם כולו. גודלם של הצילומים הוא כשלושה על שני מטרים ויותר, הצבעוניים שבהם מורכבים על קופסה המחוברת לחשמל שמאיר את הציור מאחור.

הצילומים, כולם מבוימים. אין בהם פריט או פרט שלא תוכננו או הועמדו מראש. ג'ף וול  בוחר ומעמיד את גיבורי התמונה, את לבושם, את צבעוניותם, את ארשת פניהם וכמובן גם את סביבתם. הוא משתמש במצלמות מהדור הישן, בפירוש לא במצלמות דיגיטליות ומפתח את הפילם בעצמו במעבדת החושך שלו.

למשל: יש לו צילום של איש שחור שעובד במרתף, מעליו אלפי נוריות, והמרתף כולו עמוס פריטים ישנים, כולל צלחות שבורות, שמיכות תלויות, אח ישנה, ועל הקירות, אפילו מיתקן קלייה זעיר עם כריך גבינה ועוד. בקיצור, הצילום הגדוש הזה הוא עומס ענקי של פריטים, "שמעטס"  מכל הסוגים. שהם כולם פרי איסוף של הצלם וצוותו. את הרעיון לצילום שאב האמן מספר שקרא, וכשפגש את האיש במרתף, השקיע בסצנה הזאת חודשים רבים, עד שהגיע לתוצאה בה חפץ.

בצילום אחר רואים חדר מבולגן שניראה אחרי פריצה ובו מסודרים חפצים קרועים ובלויים שמהווים הרמוניה צבעונית מסודרת. פה ושם, יש צילומים יוצאי דופן, כמו גברת אופנתית בשחור ומנהלה האמנותי, צילום שנעשה לבקשת אשתו. אבל גם כאן נראים משתתפי תצוגת האופנה כשהם משתקפים במעומעם במראות האחוריות.

תמונה מעניינת אחרת למשל היא צילומו של ילד הנופל לקרקע מעץ, ואף היא מבוימת. האמן מסרב לגלות לנו כמה פעמים נאלץ הילד "המפוחד" לקפוץ מן העץ עד שנתפס בעדשה בדיוק ברגע הנפילה באוויר.

ישנם גם צילומים בשחור לבן. גם כאן העמדת הפרטים מדויקת ומבוימת. כך שג'ף וול נחשב לאמן הצילום הקרוב יותר לסינימטוגרפיה, להעמדה קולנועית, ולא לצילום ריאלסטי. משום שאנו בישראל, חיים בארץ של מלחמות וצרות, הרי יש לנו שפע של צלמים ישראלים המנציחים רגעי קרב ומקבלים על כך פרסים. אנו רגילים לכן להתפעל מתפיסת הרגע שעבר ולא ישוב עוד. אצל ג'ף וול יש תפיסת הרגע כפי שהוא רצה לביים אותו ומסתבר שזו אמנות צילומית מוערכת בעולם.

על סוזן לנדאו:

בסיור המקדים לתערוכה של ג'ף וול, השתתפה גם סוזן לנדאו, המנכ"לית החדשה יחסית של המוזיאון. לזכותה, אומר רק, כי בביקורי בעבר באגף החדש של המוזיאון, היו רוב החדרים והגלריות ריקים. כיום מלאים כמעט כל החדרים בשפע של תצוגות: כמו אוסף מקסיקני, אמן וידאו יפני, וגם בשפע של אומנות ישראלית כמו: אמנים צעירים מציירים ויוצרים בהשראת הספר של מובי דיק, 

הכי בולטים בשני חלקי המוזיאון: תערוכה מרהיבה של דגנית ברסט. אוסף פרטי של מליונר ישראלי ניו יורקי, ששמו חוזה  מוגרבי, רוב האוספים שלו הם של אנדי וורהול.

גם אולמות המוזיאון בצד הותיק מלאים כיום באוספים פרטיים של מליונרים מקומיים שתרמו למוזיאון תל אביב  ואתה עומד משתאה לכמות האורגינלים הבינלאומיים שהמליונרים הללו אספו בחייהם ותרמו למוזיאון.

כך למשל אוסף פרטי של משפחת מאייר שהיו ממקימי כל בו שלום, ואוסף פרטי של משפחת יגלום, לשעבר הוא איש עסקים משוויץ והיא שהייתה מראשי ויצו ישראל. ועוד אוספים פרטיים מרתקים שאיני יודעת להגיד אם הם תרומות חדשות, או היו מאז ומתמיד באוצר המתנות שניתנו למוזיאון. כך או כך, אין ספק שסוזן לנדאו, הביאה עימה רוח חדשה למוזיאון, יש כיום המון פתיחות לתצוגות חדשות, עם חשיבה שחללי וקירות המוזיאון צריכים להיות מלאים ולא חשופים ושוממים.

כתבה וצילמה: לאה אתגר

מנכלית מוזיאון תל אביב סוזן לנדאו עם גף וול אמן הצילום