יש לי בית בגבעת עדן בזכרון יעקב. השריפה עברה ליד ביתי, אולם ביתי ניצל. שני כבאים הגיעו לבית שלי העומד על ראש ההר, נוגע בשמורת הטבע והתמקמו על מרפסת העץ שלי. (שישים מטרים רבועים של עץ). הכבאים התחברו לצינורות רכב הכבאית והחלו מתיזים מיים למורד הרצחני הבוער שהשתולל בשמורה.  כך ניצל ביתי משריפה אדירה שטיפסה לראש המצוק ודילגה על שורת הבתים הנוגעים בשמורה. אני מאמינה בכוח עליון, מאמינה מימי ילדותי כילדה דוסית קטנה מירושליים שגדלה להיות אישה מודרנית ולא שומרת על כל מה שצריך. אני מאמינה שיש כוח עליון נשגב מבינתי ועליו אני סומכת רוב ימי, גם כשאני עושה שטויות על שטויות, הכל בסוף מסתדר לי ואני חושבת שהחיים הם נס אחד גדול. סליחה, אני מודה גם לכבאים שצילומם למטה ושהתמקמו על מרפסת העץ שלי. אני מודה גם לדייר האמיץ שלי ששמו משה סלדינגר ולרעייתו המדהימה ורד ששניהם שמרו על ביתי בתקופת אש זו. אני בוכה לאלה שאיבדו את ביתם באש. אנשים אמיצים.

אני מאמינה שחיינו כיהודים וישראלים בארצינו הם נס אחד גדול. אבי וסבי ברחו מחברון בשנת 1929 והגיעו כפליטים לירושליים. סבתי הגדולה פרידה טריינה נרצחה באבנים וגססה זמן רב אחרי שההמון הערבי התעלל בה ברחוב בחברון.  בעיני ארץ ישראל היא נס אחד גדול. ככל שאני מתבגרת אני קולטת שכל חיינו פה הם בבחינת נס. בנעורי קיבלתי מילגה מהאוניברסיטה העברית בירושליים בהשתדלותו של פרופסור ורסס ז"ל שסידר לי ללמוד חינם לתואר מאסטר שקיבלתי ועד היום אני מצטערת שלא השלמתי דוקטוראט. פרופסור ורסס סידר לי מילגת למודים באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה וגם סידר לי להיות אסיסטנטית במחלקה למזרח תיכון של האוניברסיטה.

אחרי שנים של הצלחות בארה"ב, החלטתי לחזור ארצה עם משפחתי. עד היום שואלים אותי למה מכרתי את ביתי בארה"ב ולמה השבתי את משפחתי ארצה. וגם כאן נס החיים: שלושה ילדים קטנים ומופלאים הבאתי איתי אז לעיר הרצליה. את נטע דוידי (אתגר) היום אדריכלית מספר אחד בארץ לבנייה ירוקה ולסתם בתים, לפרויקטים גדולים כמו יעוץ לגוגל ולהבדיל שיפוץ מגדל המאה בתל אביב. גם בונה שכונות והרחבות בקיבוצים ובמושבים וכמובן וילות נפלאות לאנשים שהיא אוהבת. נטע שלי היא אישה מדהימה שעדיין חושבת באנגלית אבל מאה אחוז ישראלית שכמובן כמו שאר ילדי (אפילו נכדתי הבכורה היום חיילת). שירתה בצבא. נטע היא הבת האחראית במשפחתי על בנייות, שיפוצים ורעיונות אסתטיים. היא יודעת ומבינה גדולה בבתים. יש בה גאונות ריאלית ולדעתי יכלה לעסוק בכל מקצוע בו הייתה בוחרת. בתי האמצעית איריס אתגר (לשעבר קבלר) היא ראש המחלקה המשפטית בחברת  one1 , חברת ענק מצליחה המעסיקה מאות מהנדסים ואנשי מחשב. איריס היא גאון משפטי שהתמחתה בהייטק ובחברות מחשבים. איריס שלי  היא זו שמנהלת את ענייני ואני יודעת לסמוך עליה בעיניים עצומות כי אין טובה וחכמה ממנה בניהול ענייני העולם הזה. בת מושלמת. בני הקטן הוא חיים אתגר, כן כן, חיים מהטלויזיה, לפעמים נידמה לי שאני לא לאה אתגר אלא שמי החדש הוא רק "האימא של חיים אתגר". אני אוהבת את בני זה אהבה גדולה.  גאה בו מאד וכשטוב לו, טוב לי וכשהוא עצוב, עצוב לי.

לא ארבה בשבחו משום שהוא כל כך מפורסם ומוצלח שהרי ברור כמו כל אם יהודיה שבני הקטן הוא אהבת חיי. יש לי תמיד הרגשה שהקדוש ברוך הוא, כוח עליון, שומר עלינו מאז ומעולם, מרעיף עלינו טובות וכאילו גם נס הבית בזכרון הוא חלק מהניסים הפחות חשובים בחיי. איך קרה ששני כבאים בחרו בבית שלי, איך קרה שהדייר בביתי הביא אותם למרפסת. איך ואיך ואיך, לפעמים אני משוכנעת שגם קיומינו בארץ הזאת הוא נס. אני קמה כל יום ומודה בלבבי על כל הטובות שמתרחשות סביבי. וכמתרחש משהו מצער, אני מעבירה אותו. לימדתי את עצמי לא לפחד, לחשוב באופן חיובי והכל הופך לטובה.

כתבה: לאה אתגר. צילומים: משה סלדינגר.