השתתפתי בסיור עיתונאים ובלוגרים בחמש נקודות בארץ הגליל. יצאנו בשמונה וחצי בבוקר ושבנו בשמונה וחצי בערב. הסיור באדיבות משרד התיירות לימדני שאפשר ביום אחד לראות וללמוד המון, במיוחד שבראש הסיור עמד אריה צדוק, איש נערץ, עם שעון דייקני במיוחד.

פתחנו בבית הבד של סבא חביב, דרוזי נעים הליכות שפועל מקיבוץ פרוד. מייצרים כאן בנוסח כפרי: שמן זית, טחינה, זיתים כבושים,זעתר, סבונים משמן זית ועוד. מי שמבקר במקום מקבל טעימות של זיתים, טחינה, פיתות עם זעתר ועוד. סבא פרוד ובנו מנהלים את העסק. הסבא מרצה על מוצרים טבעיים המסייעים לבריאות. לכל מוצר יש לו סיפור. זה מחזק את הלב, השני מחזק את הריאות וכך הלאה וכך הלאה. ביקשתי את טבלת ה"מה מרפא את מה", ונעניתי שמשרד הבריאות אסר עליו לפרסם את מישנתו הטבעית בכתב, אז הוא רק מרצה. אם לא רשמת אבוד לך. לא תדע באיזה שמן מורחים תינוק מצונן.

משם עברנו לקיבוץ יראון. זהו קיבוץ שחביב עלי. בזמנו התגוררתי בחדרים לשביליסטים כשעשיתי ברגל כמה קטעים צפוניים בשביל ישראל. היינו שלוש בנות וגבו מאיתנו מחיר סימלי של עשרה או עשרים שקלים ללינת לילה ולארוחה בבית ההארחה הישן של הקיבוץ. כל כך אהבנו את חדר הקיבוץ הזה, עד שיצאנו ממנו כל בוקר למסלול אחר ושבנו לחדרינו במונית ספשיאל בסוף אותו יום. צעדנו בחודש נובמבר, השביל היה ריק רוב הזמן, לא רצינו לישון באוהל או בצימר יקר, וקיבוץ יראון העניק לנו פתרון מושלם. הקיבוץ המדהים הזה יושב על הגבול עם לבנון, הכי קרוב שאפשר. שם גם נימצא היקב ששמו "הרי הגליל" ומייצרים בו בשיטות מודרניות יין איכותי עתיר פרסים. אחרי השתתפות באירוח מכל הלב ובטקס טעימות יינות, התפתיתי לרכוש כמה בקבוקים איכותיים בסביבות המאה שקלים לבקבוק.

הנקודה הבאה הייתה בחוות בת יער. אני חייבת להודות שחוות בת יער היא המקום הכי חביב עלי בגליל. יש שם בשר משובח צלוי שאין לו מתחרים גם בתל אביב, יש טיולי סוסים או רק רכיבה במקום על סוסים נוחים, יש טיולי ג'יפים, כרכרות, משחקי לייזר אקסטרים לקטנים ולגדולים, אפשרויות לינה כפריות ובסמוך נמצאת עמוקה, לשם באים אוטובוסים  עמוסים ברווקים ובעיקר רווקות הקושרות לעץ סרט ומתפללות למצוא חתן. בשל ייחודה של החווה מגיעות משפחות ממרכז הארץ לחגוג בר מצווה, אירועי משפחה ואפילו חתונה.את החווה הקימו שני בוקרים: איתן ונחמיאס. נחמיאס עזב לפני כעשר שנים ואיתן נישאר ועשה חייל. המקום מטופח, מרשים בנקיונו ומסעדת הבשרים היא בעיני חוויה גסטרונומית משובחת. מומלץ.

אי אפשר לטייל בארץ הגליל בלי שנכנסים לחוות דוברובין. יואב דוברובין יסד את האחוזה ב 1909, המבנים שנישארו ושופצו מעניינים, הגינון והפריחה מרהיבים ובנוסף להם את מקבל הרצאה מפיו של מאיר (כושי) לוי מנכ"ל החברה לפיתוח הגליל העליון. אתה גם זוכה להרצאה על קורותיה ותלאותיה של המושבה  יסוד המעלה. אם לא די בכך, הרי בין פרחים ותחת ע,. מאיר כושי לוי מכבד אותנו בכוס יין מהול בפירות. בשלב הזה, אחרי ארבע כוסות טעימת יין בקיבוץ יראון וכוס אחת בדוברובין, אני עוברת לנקודה החמישית והאחרונה. הפעם משתנה מצב הרוח. אנו נוסעים לראש פינה, לבקר את המצפה של נמרוד, חייל שנהרג במלחמת לבנון השנייה, ואביו הקים לזכרו מצפה מן המרשימים והמטופחים בארצינו למודת השכול.

אני נעצבת אל ליבי כשאנחנו מגיעים לראש פינה ובמעלה גיא אוני מטפסים למקום עם אופי ויופי ופוגשים באב השכול, חזי שגב, המספר על בנו, יליד ראש פינה, שנהג לשחק עם חבריו, בטרם התגייס לצבא, בדיוק באותה נקודה בה הקימו את המצפה. המקום מטופח בצמחיה מדהימה בצבעוניותה, באנדרטה מרשימה, בחנוכיה שמדליקים בכל חנוכה, ובמשקפת לראיה רחוקה.

את כל הסיור הזה הדריך זאב פרל, מי שהיה בעבר ראש העיר צפת. הוא הפך למדריך לטיולי איכות והוא נימנה על המוצלחים שבמדריכים לצפון ארצינו. תם הסיור, אנחנו אומרים שלום לאריה צדוק ומצטערים על העובדה שהוא ועוד אחד או שניים מהירושלמים צריכים עתה להמשיך באוטובוס לירושליים. מנסיוני בתקופה זו, הכביש בין ירושליים לתל אביב, עמוס רוב הזמן ונסיעה בו אורכת כשעתיים ועמידה בפקקים או במינהרות שבינתיים רק מביאות עימן הבטחה: שהדרך עוד תשיר לנו כשיורחבו המסלולים, אמן.

כתבה וצילמה: לאה אתגר