כתבה זו נמצאה בארכיון נוצץ  |  לעמוד הראשי של נוצץ לחץ כאן
 כתבה הבאה  | כתבה הקודמת  | חזרה לארכיון
מנחם שיזף מתחשבן עם חבריו שנעלמו. מספר על המטפלים המקצועיים שלו. מרגיש בודד, בוהה בטלויזיה, מחפש אהבה, מספר על חברים שמתחמקים ממנו, מתגעגע לעבר ומבטיח שביום הולדת החמישים שלו, הוא כבר לא יתחשבן עם אף אחד.

מנחם שיזף מתחשבן עם חבריו שנעלמו. מספר על המטפלים המקצועיים שלו. מרגיש בודד, בוהה בטלויזיה, מחפש אהבה, מספר על חברים שמתחמקים ממנו, מתגעגע לעבר ומבטיח שביום הולדת החמישים שלו, הוא כבר לא יתחשבן עם אף אחד.
תאריך הכתבה: 19/06/2004



השבוע חגגתי את יום הולדתי הארבעים ותשעה וזה יום ההולדת העצוב ביותר שאני זוכר. לא, זה לא משבר הגיל שמטריד אותי אלא מצבי הכללי. הנה אני באמצע חיי בגיל בו הייתי אמור להיות בשיאי האישי והמקצועי והנה אני מבלה את מרבית זמני כשאני יושב קטוע שתי רגלי בכורסא, מנמנם או בוהה בטלויזיה ובעיקר לבד. אני לא לגמרי לבד, כי תמיד נמצאים איתי שני מטפלי: שון שהוא ידיד נפש שלי ואיני יודע מה הייתי עושה בלעדיו וויקטור מטפלי המולדבי הטוב והמסור. שני אלה הם המלווים אותי 24 שעות ביממה ונמצאים לצידי בשעותי הקשות.
נכון, תמיד הייתי מוקף בחברים שאספתי בימי חיי הלא ארוכים, אך מאז חליתי הופתעתי לראות כמה רבים החברים שפשוט נעלמו, התפוגגו ונמוגו. מדובר בחברים שהיו, וצר לי לומר "היו" בלשון עבר.
חברים טובים שלי בתחילת המחלה טילפנו לעיתים קרובות והגיעו לבית החולים. עד מהרה הבנתי שאני הופך עבורם לנטל, למין מעמסה מצפונית. הנה שיזף הגוסס המסכן בבית חולים. צריך לבקר אותו או לפחות להרים לו טלפון, אבל גם הטלפונים מתמעטים וכמובן גם הביקורים.
במספר הארועים הקטן שבו נכחתי בחודשים האחרונים, שמתי לב כי מספר חברים עושים כל מאמץ כדי שלא יווצר מגע עיניים בינינו. אחד מהם פגש חבר משותף ואמר לו שראה אותי במסיבה אבל נימנע להגיד לי שלום כי לא היה לו נעים. חברים אחרים מתקשרים פעם בשלושה ארבעה חודשים כדי לעשות וי ליד המטלה "הקשה" להרים טלפון אלי.
הדברים שאני כותב כאן, עושים עוול למיספר חברים לא רב שמקפידים לשמור על קשר ולהתעניין בקורה. אלה הם אותם חברים שבאמת איכפת להם ובאמת מתעניינים .אך נודה על האמת, המחסור העיקרי הוא באהבה, בזוגיות דהיינו בחבר. לפני כשנה ניפרדתי מיוסי בנסיבות לא ממש נעימות והאמת שלמרות הכעס הבסיסי הוא באמת חסר לי. שנה לא שמעתי ממנו לטוב ולרע והאמת אני מתגעגע.
ורדה רזיאל ז'קונט היתה בוודאי אומרת: "תשכח אותו, זרוק אותו!" אצלה הכל חד וברור אבל אני פשוט לא יכול. אני מתגעגע. אני מאוד מקווה שהשנה הבאה תהווה עבורי שינוי. אני מקווה שאפגוש אדם ממין זכר או נקבה שיהיה לי חבר אמיתי.
בשנה הבאה ביום הולדתי החמישים אני מבטיח מסיבה גדולה אני מבטיח להזמין את כולם בלי עשיית חשבונות.


מנחם שיזף ורמי גמזו ביום הולדתו ה 49 של שיזף שנחגג בגן פרטי ברמת גן ביחד עם יום הולדתו של רמי גמזו. בהקלקת הגדלה: אותו צילום.


תגובות למנחם שיזף יש לשלוח דרך תיבת הדואר האלקטרונית של נוצץ הנמצאת בדף הבית בעמודה הכחולה מימין בשליש העליון.
או לכתובת:
askleah@askleah.co.il



 כתבה הבאה  | כתבה הקודמת  | חזרה לארכיון   | חזרה לעמוד הראשי