מנחם שיזף על הניתוחון הלא מוצלח שעבר השבוע, על מכתבי תמיכה ועל השתתפותו במצעד הגאווה בתל אביב. השבוע הפחות עצוב שלי.
תאריך הכתבה:
27/06/2004
ממסעדת "סוף" ביפו שם אני סועד לעיתים בשבת בבוקר עם חברי נעורי, ועד מסעדת "בויה" בואכה הים והירקון, לשם מגלגלים אותי מטפלי בכסאי, הרי השבוע, אני חייב לציין עבר עליי בנעימות.
זאת, אם לא לקחת בחשבון את הניתוחון שעברתי באזור החזה להתקנת פארמהקאט לדיאליזה,זה לא נעים אך לא נורא כי הרי אני עדיין חי ועושה משהו. מצבי הפיסי אמנם לא השתפר: עדיין אני בדיאליזות, עדיין קטוע רגליים, עדיין על כיסא גלגלים שחור, עדיין עם מחלת הסוכר, וכמובן עדיין עם אותן נטיות מיניות. סתם...
ביום רביעי ערכה האגודה לזכויותינו אסיפה חצי שנתית. היה לי כל הרצון לבוא לשמוע ואולי להשמיע. אך האסיפה התקיימה בקומה השנייה של בניין מט ליפול וכמובן חסר מעלית כך שניבצר ממני להגיע.
במשך השבוע ריגשו אותי תגובות לכתבותי המתפרסמות מידי שבוע בעמודה ימנית ב"נוצץ" תחת "טור אישי" שהגיעו באינטרנט מכל רחבי העולם מציריך ועד ניו- יורק. (אפשר לכתוב לי דרך דואר אלקטרוני של נוצץ עמודה ימנית שליש עליון) גם מעריב עשה לינק לכתבתי מספר שתיים.
השבוע הגיע לשיאו ביום שישי עת נחוג מיצעד הגאווה השנתי בתל אביב, אני מרגיש התרוממות רוח כבר למראה דיגלי הגאווה המתנוססים לאורך אבן גבירול בואכה הירקון.
כאן המקום להזכיר בגאווה שאני הוא אשר לפני שש שנים יזמתי והבאתי לידי ביצוע את מיצעד הגאווה הראשון שבו צעדו שלושת אלפים וחמש מאות גאים וגאות אמיצים ונפעמים מכיכר העירייה אלי גן העצמאות.
השנה עמד המיצעד בסימן המאבק על זכות ההומואים והלסביות להתחתן זה עם זה וזו עם זו,לעשות ילדים ולגדל אותם.
הכל עמד בצילה של הצעת חוק של רוני בריזון משינוי לתת לפסולי חיתון להינשא בנישואים אזרחיים, הצעה ברוכה ומתקדמת אך הלוקחת את הקהילה שנות דור או דורות אחורה שכן על פי ניסוחה מכירה בזכותו של כל גבר לשאת אישה או להיפך, אך לא לא מכירה באפשרויות אחרות.
אני מקווה שהחוגים המתקדמים באמת בכנסת לא ירתעו מלחבור לחוגי הריאקציה ויכשילו הצעת חוק זו.
השבוע עלתה לכותרות סיפורה העצוב של ילדה בת ארבע שנטרפה למוות ע"י כלב אמסטף אשר גדל בביתה – מקרה טרגי נורא זה הביא לפניקה כללית ולהתנפלות כוללת על זני כלבים הנחשבים אלימים.
כמי שגידל לפחות חמישה כלבי אמסטף בחייו, הריני להעיד כי בדרך כלל מדובר בכבשים שהתחפשו לכלבים, ואם מגלים הכלבים סימניי אלימות הרי שמשהוא דפוק אצל הבעלים.
כל וטרינר יכול לספר לכם ניסים ונפלאות על אהבתם של רוטוילרים ואמסטפים לילדים ולעומת זאת על תוקפנותם של כלבי מחמד נפוצים אחרים, אז לפני שרצים להקים משטות חוקי גזע אשר יקבעו אם כלב מסויים הוא רבע אמסטף וחצי פודל, או שמינית צ'יוואווה, האם לא כדאי פשוט להחמיר את הפיקוח על כלבים המשוטטים לא קשורים ולהתחיל להעניש בעלי כלבים כאלה, במקום רק לרדוף בעלי כלבים שלא אספו את הקקי של כלביהם.
אני למשל אם היו מצווים עליי להביא להסגר את אחד מכלביי הייתי מעדיף להכניס להסגר את הוטרינר המחוזי יחד עם שר החקלאות, שינבחו אחד על שני. אבל פרט למילים וליכולת שלי לצעוד, כן לצעוד, איני עושה ופועל רבות כפי שעשיתי בעבר.
למרות מחלתי ומצבי השתתפתי השנה, אני מקווה שלא תהייה זו הפעם האחרונה, במצעד הגאווה ברחובות תל אביב. צעירה מחוגי הההומו-לסביות דחפה את כסא הגלגלים שלי לאורך המסלול.
תודה לכל מעודדי.
|
