חיים פלטנר נסע וראה את משפחת תשבי מזכרון חוגגת עשרים ליקב המשפחתי. וגם ראה איך חיים שני מפעלי תעשייה, חמת ואלקטרה, בסיור מקרוב. יש תקווה.
תאריך הכתבה:
18/05/2004
משפחת תשבי חוגגת עשרים שנה ליקב. הילדים גם בעסק, וזה עדיין בזכרון, לווית חן ליין.
מאת חיים פלטנר:
תחנה לתדלוק יין- זהו השלט המקדם את פני הבאים ליקב תשבי שבבנימינה. ואין מדובר רק בגימיק פרסומי. במרכז המבקרים הסמוך ליקב, בינות למדפים העמוסים בבקבוקי יין, שמן זית, ריבות, גבינות ומוצרים אחרים המיוצרים באזור, מוצבים שני מיכלים מבהיקים, האחד מכיל יין קברנה פטיט סירה והשני מלא בשמן זית. משני המיכלים משתלשלים צינורות גומי, שבאמצעותם יכול המבקר למלא בקבוק ביין או בשמן זית. התשלום- לפי הכמות. מחירו של ליטר יין 17 ₪ ומחיר ליטר שמן זית 40 ₪. לקוחות לא מעטים מגיעים למקום עם ג'ריקן ריק וממלאים אותו ביין. אכן, תחנת תדלוק לכל דבר.
ליקב מלאו בימים אלה 20 שנה ולציון האירוע השיקו הבעלים, משפחת תשבי, 3 יינות חדשים- יין אדום פינו נואר, יין ריזלינג לבן ויין ריזלינג מבציר מאוחר (אניני הטעם, הבקיאים ברזי היין, ודאי יודעים את ההבדלים). לטקס ההשקה זימנו הבעלים קבוצה של עיתונאים וידידים, שמכירים זה מכבר את יינות תשבי.בין המוזמנים- רות ורפי סירקיס, מני פאר ואשתו קרני, ושדרי קול ישראל אבי אתגר, שהגיע עם בתו ועמיתו אמנון פאר.
בין טעימה לטעימה מן היינות החדשים, גולל אבי המשפחה יונתן תשבי את קורות משפחתו- משפחת איכרים שורשית, חמישה דורות בזיכרון יעקב וסביבתה. הסבא רבא, מיכאל חמליצקי, הגיע לארץ לפני 120 שנה והתיישב בזיכרון. לאחר זמן מה ביקש הברון רוטשילד ממנו ומאחיו לסייע בהקמת כפר הנוער מאיר שפיה. בעקבות עבודתם שם, הציע להם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק לעברת את שמם לתשבי, ראשי תיבות של המלים- תושב שפיה בארץ ישראל. שנים רבות הסתפקה משפחת תשבי בנטיעת כרמים ומכירת הענבים לכרמל מזרחי. לפני כעשרים שנה החליט יונתן, כי הגיע הזמן לייצר יין משלו. ההתחלה הייתה צנועה- וכאשר החל למכור את הבקבוקים הראשונים של יין מוסקט, מן הענבים שלו, הייתה זו אגודת הכורמים של כרמל מזרחי שכדבריו "חיכתה לו בפינה" והערימה בדרכו מכשולים לא מעטים. "אבל למזלנו, קרה לנו נס בנוסח אגדת סינדרלה"- ממשיך ומספר יונתן תשבי. משקיע יהודי מדרום אפריקה החליט להשקיע ביקב הצעיר והשאר הוא כבר היסטוריה. השנה ימכור יקב תשבי כ-900 אלף בקבוקים עם 28 סוגי יין. כרבע מהם נמכרים בחו"ל, בעיקר בארצות הברית, שם הם זוכים להצלחה רבה.
היקב הוא בבעלות מלאה של המשפחה וכך יישאר גם בעתיד- פוסק יונתן תשבי. בנו, גולן, שהשתלם בחו"ל בייצור יין, הוא היינן הראשי, ויחד אתו טועמת מן היינות המיוצרים במקום הייננית החיננית יעל סולטמן, שלמדה את רזי המקצוע באוסטרליה ובניו זילנד. ניסיון לראיין אותה על עבודתה נענה בתגובה קצרה למדי- " אני אוהבת מאד לשתות יין, אבל לא אוהבת להתראיין לכלי התקשורת". חד וחלק.
את האירוע חתמה ארוחת ערב, רובה ככולה נעשתה על האש. כמנה ראשונה הוגש סלומון מעושן על מצע ירקות ירוקים, שזכה למחמאות מכל הסועדים בשולחן. לאחר מכן, התמלאו הצלחות בנתחי בשר שונים, שעליהם קיבלתי הסבר מפורט משכני לשולחן, אברהם ממן, שמבטאו הסגיר את מוצאו הדרום אמריקאי. ממן הוא סוכן ביטוח ושכן של משפחת תשבי.גם לו יחוס לא מבוטל- סבא רבא שלו היה בין המתיישבים הראשונים ביסוד המעלה, ואילו סבו, שכיהן כרב בצפת ירד לאורוגוואי, שם נולד שכני לשולחן. אבל ממן איננו רק סוכן ביטוח- הוא גם קונסול כבוד של אורוגוואי בחיפה. וממנו למדתי גם פרק קצר בטעימת יינות.
לא רק הגברים במשפחת תשבי פעילים בעולם העסקים. מסתבר, שאשתו של יונתן, נילי תשבי, מנהלת את מרכז המבקרים וחנות המכירות שבמתחם היקב ואילו הבת אשרת מנהלת בית קפה וחנות יין במרכז המושבה זיכרון יעקב. נראה, שלמשפחת תשבי אין סיבה להתלונן. העסקים, בלי עין הרע, זוכים להצלחה. שרק יימשך כך- אומרים בני משפחת תשבי, שהאופטימיות היא אחד מסימני ההיכר שלהם.
יונתן תשבי, בנו גולן. יושבים קרני ומני פאר, בסעודת מלאת עשרים ליקב. גם בהקלקת הגדלה.
|
רשמי סיור במפעלי ברזים ומזגנים: חמת ואלקטרה.
מאת חיים פלטנר:
אחת לחודש, התאחדות התעשיינים עורכת סיור לעיתונאים במפעלי תעשייה שונים. בסיור האחרון, שיוחד לביקור במפעלים בענף המתכת, גילינו כי חדשנות איננה רק מנת חלקה של תעשיית ההייטק. גם "תעשייה מסורתית" כמו תעשיית הברזים יכולה להפתיע בחידושים שלה. מפעל "חמת" באשדוד, הוא אחד המפעלים הותיקים בארץ. בעבר שכן באזור התעשייה בחולון ומי שביקר בו אז לא ימצא שום דמיון בין המפעל הישן לחדש- שבו אולמות ייצור מרווחים ומוארים, העובדים מסתייעים בעבודתם בציוד ממוחשב וברובוטים חדישים ביותר. "חמת" נמנה בעבר עם מפעלי קונצרן "כור" ובתחילת שנות התשעים עמד לפני סגירה. לפני כמה שנים נמכר לקבוצת "כתר", בבעלות משפחת סגול, והוא מהווה כיום חלק מקבוצת "מרחב" שבשליטת המשפחה.
על קירות חדר הישיבות של המפעל, מוצג מגוון רחב ומרשים של ברזים חדישים, למטבח וחדר האמבטיה, בגימורים של כרום ומט, גימורים בסגנון עתיק ובצבע המותאם בדיוק לצבעי הכיור. "אנחנו מוכרים לא רק ברזים אלא גם אופנה- אומר לעיתונאים אביגדור כהן, מנכ"ל קבוצת "מרחב"- הברז הפך כיום לחלק בלתי נפרד מעיצוב הדירה". אביגדור כהן, מדבר ממש באהבה ובהערצה על הברזים "שלו". "הידעתם- הוא פונה לעיתונאים- כי תעשיית הברזים היא תעשיית הייטק לכל דבר.בכל ברז יש בין 60 ל- 70 פריטים". "חמת" מוביל כיום בארץ בתחום הברזים וכהן אינו מהסס לומר כי הוא גם מספר 1 בעולם בתחומו. 55% מן הברזים העוזבים את קו הייצור של "חמת" מיועדים לייצוא. את הברזים הישראליים אפשר למצוא כיום ברשתות הידועות בארצות הברית ובאירופה. ומסתבר, שמי שהפרוטה מצויה בכיסו מוכן לשלם גם 500 דולר עבור ברז ישראלי מהודר בחדר האמבטיה שלו.
התחנה הבאה בסיור - מפעל המזגנים של "אלקטרה מוצרי צריכה" בראשון לציון. ענף המזגנים כבר שרוי בעיצומה של ה"עונה החמה" והמפעל עובד במלוא התפוקה שלו. גם "אלקטרה" היא חברה ותיקה בארץ, הוקמה ב- 1945, ולפני כ-13 שנים נרכשה על ידי קבוצת ,אלקו" שבשליטת משפחת זלקינד. גם כאן, השינוי היה לטובה והיקף המכירות של המפעל גדל מ-38 מיליון דולר בשנת 1991 ל-630 מיליון דולר אשתקד. לחברה 7 מפעלים לייצור מזגנים- 2 בישראל, 2 בצרפת, 1 באיטליה ו-2 בסין. בכך מצטרפת "אלקטרה" לשורה ארוכה של חברות ישראליות וחברות בינלאומיות שהעדיפו לייצר חלק ניכר ממוצריהן בסין, שבה עלות העבודה נמוכה יחסית. "אלקטרה" מייצרת בסין את כל המזגנים הביתיים שלה. רפי פרידמן, מנכ"ל חטיבת ישראל בחברה, מספר לעיתונאים, כי הצמיחה המהירה של כלכלת סין, פוגעת כיום במפעלים רבים בעולם. הסינים זקוקים לכמויות גדולות של חומרי גלם והתוצאה- עליות חדות של חמישים אחוז ויותר במחירי מתכות שונות בעולם. מובן, שאת המחיר משלמים בסופו של דבר הצרכנים.
במהלך הסיור בשני המפעלים יכולנו להיווכח עד כמה הצליחה קליטתם של העולים יוצאי חבר העמים בתעשייה הישראלית. פגשנו רבים מהם ליד קווי הייצור וגם בתפקידים בכירים יותר. כך, למשל, המלווה שלנו בעת הסיור במפעל היה גבר צעיר, יגאל גרויסר שמו, שמבטאו הרוסי הסגיר את מוצאו. הסתבר, כי יגאל, מהנדס מכונות במקצועו, שעלה רק לפני 13 שנים מרוסיה, התקדם במהירות בעבודתו בחברה וכיום מכהן כמנהלו של מפעל המזגנים. ללא ספק, סיפור הצלחה מרגש על רקע המציאות הנוכחית בארץ.
אביגדור כהן, מנכ"ל מרחב. גם בהקלקת הגדלה. צילם: מיקי לרר.
|
|
|
