לאה אתגר על אריאל שרון בועידת העסקים של "גלובס" מקום טוב לראות ולהיראות. וגם על השר גדעון עזרא שחנך טיילת בים המלח, עישן והשתעל, השתעל ועישן. שיהיה בריא.

לאה אתגר על אריאל שרון בועידת העסקים של "גלובס" מקום טוב לראות ולהיראות. וגם על השר גדעון עזרא שחנך טיילת בים המלח, עישן והשתעל, השתעל ועישן. שיהיה בריא.
תאריך הכתבה: 07/12/2004

מבט אישי: מה שקרה בשולי ועידת העסקים:
מאת לאה אתגר.
כשאריאל שרון הגיע לנאום בטקס הנעילה של ועידת העסקים של גלובס במלון "אינטרקונטיננטל" בתל אביב, ואיפשרו לי, אחרי בדיקות בטחוניות בכפות הידיים וחיטוט בניבכי מכשיר הטלפון הנייד שלי, לשבת מאחורי חוט בטחון משטרתי ומאחורי איזה ישבן של מאבטח רחב, ניזכרתי במושב שלי בתיאטרון הבימה. נכון, אין קשר, אבל מזה שנים מזמינים אותי לפרמיירות של הבימה (על כך אני מודה מאד לידידי יעקב הכהן דובר הבימה), ושם, בתיאטרון, מושיבים אותי כמעט בסוף האולם במושב שממנו לא רואים ולא שומעים. ועכשיו לך ותיהנה מן ההצגה.
אז אני נהנית בתיאטרון מההתחככות בסוף ההצגה (אני אף פעם לא יודעת אם היא הייתה טובה או גרועה כי קשה לי לראות וקשה עוד יותר לשמוע). אני מתחככת עם נשיא המדינה שאוהב תיאטרון, לוחצת את היד לרעייתו גילה, אומרת שלום למתן וילנאי, מתנשקת עם אמנון ומירי זכרוני, לוחצת ת'יד לעמליה ארבל, נשיקה לעמנואל בר קדמא, מהנהנת ליעקב אגמון ואוכלת איזה דבר מאפה גרוע ולאחרונה יש שיפור, כי יש גם פירות, והולכת הבייתה שמחה וטובת לב על שהזמינו אותי בכלל. כי כידוע יש בעולמינו מסכנים ורעבים, עניים וסובלים, ומי אני בכלל ובושה על מה שאני מתלוננת, ועוד בגילי.
בערך אותה תחושה הייתה לי בכנס הנעילה של ועידת העסקים של גלובס. (אני מודה לחגי גולן העומד בראש העיתון" גלובס" על שהוא מזמין מידי שנה את נציגי התיקשורת ). ישבתי רחוק, ראיתי את ארשת פני הדוברים על מסך ונהנתי מהארגון לתיפארת, מן האוכל השופע והנפלא: סושי, עוגות טובות, קפה ריחני ובכלל מן האנינות.
וגם כאן ההתחככות חשובה: יש בין משתתפי הועידה שמות מפוצצים מעולם העסקים מאלי הורביץ ועד מיכאל שטראוס. ויש אפילו את עופר גלזר, הבעל של שרי אריסון שניראה עומד ליד שלמה נחמה שהוא יו"ר בנק הפועלים שהוא הבנק של שרי אריסון.
את שלמה נחמה הזמינו לנאום בטקס הנעילה. הוא קרא מן הכתב משהו כל כך מסודר ואינטיליגנטי ואופטימי עד שראש הממשלה שנאם אחריו אמר לפי מה שהבנתי, שהוא היה בטוח שהתכוונו כאן לאיזו ארץ אחרת.
רק כשהגעתי בלילה הביתה קראתי בעמוד הראשון של גלובס ש"בונוס של 11.7 מליון שקלים יקבל שלמה נחמה ועוד אנשים בשל העובדה שרווחי בנק הפועלים יסתכמו השנה ב 2.07 מליארד שקלים!" ידעתי שיש לי תרומה אישית קטנה לרווחים הללו, בגלל העמלות. אפילו שיאיר לפיד (נתן זהבי כינה את לפיד "הבנקאי") מסביר תמיד שהמסלולים הם לטובתי, טרם השתכנעתי. העמלות של הבנקים ניראות גבוהות פחד. משתלם להחליף שקלים לדולרים אצל החלפנים הרישמים ולא בבנקים. אבל נעזוב ונחזור לטקס נעילת ועידת העסקים.
החשובים והמקורבים ישבו בשורות הראשונות קרוב לראש הממשלה. בין אלה שישבו הרחק, ישב עוזיה גליל, המדען שפיתח את רובה העוזי והגליל. בעבר אנשים מסוגו הוזמנו לשורות ראשונות, היום, ברוח הזמנים, מקרבים את עופר גלזר ואת המאבטחים.
כשאריאל שרון עלה לנאום צעקו לו שיבורך על שחרור עזאם עזאם. שרון שהפופולריות שלו נמצאת בשיאה, קרא מהכתוב, הוא ניראה עייף. הוא ביקש שתחדלנה המחלוקות בישראל, שלא נבזבז זמן בבחירות, שנתנתק מעזה, וכמו תמיד דיבר בהגיון. ריחמתי עליו כשסיפר כי הגיע לועידה מבית עזאם בכפר מרר ועוד צריך להמשיך מכאן למקום אחר.
ביציאה מן הועידה עיכבה את שרון גברת אחת, כניראה נציגה של קבוצה מקופחת, לצערי, לא קלטתי את התואר שלה או את שמה, והרצתה לו ארוכות. שרון עמד בסבלנות, הקשיב לכל מילה שאמרה, הנהן בראשו במתינות וכמעט עצם את עיניו מעייפות. ללמדך שגם מצביאים הם רק בני אדם.
בסיכום, הועידה הייתה הצלחה אקדמית. היו שם לפחות 16 מושבי דיונים כלכליים עכשווים. כל חשובי המשק השתתפו באיזה פאנל. היו גם שני שרים: אולמרט ונתניהו ועמיר פרץ אחד.
עוד מעוללות הועידה:
היו תערוכות מרשימות כמו זו של סוני שהציגה מסכי פלזמה דקים ועצומים במחירים מן ההפטרה, בערך מאתיים אלף שקל למסך הכי גדול, נידמה לי 61 אינטש.
קשה להאמין: רשות הדואר שבראשה מנכ"ל צעיר וחדש, בחרה להציב במרכז התצוגה שלה אולם חשוך ובו בר אלכוהולים חינם בחסות "סמירנוף". על הקירות רצו כתוביות דיגיטליות של "דואר ישראל לעסקים" ו"דואר לשליחים", והמקום היה גדוש בחובבי הטיפה המרה שקיטרו עשן סיגריות סמיך שאפשר לחותכו בסכין.
התורים הכי גדולים השתרכו לפני דלפק אל על ששם בשיטת משחקי מזל הגרילו עשרות כרטיסי טיסה חינם לחו"ל. אפשר היה גם לרכוש כרטיסים במקום בחצי חינם כמו 350 דולר הלוך ושוב לשבועיים לניו יורק ועוד מציאות כאלה למשתתפי הועידה בלבד.
ביציאה חיפשתי בתחושת אשמה את המפגינים העניים שראיתי בטלויזיה אבל הם כניראה התעייפו והלכו. אשה אחת דחפה לי ליד דיסק מחשב שעליו מצולם ילד עצוב ומתחתיו כתוב "הילד הזה הוא...עני ויש עוד 650 אלף". חשבתי שאם כבר מוחים ומפגינים אצלינו בעזרת דיסקים למחשב, יש עוד תקווה. הלוואי.

השר גדעון עזרא, שיהיה לנו בריא:
מאת לאה אתגר
השתתפתי בטקס השקת הטיילת החדשה שבנה משרד התיירות בתקציב קטן, במקום הכי נמוך בעולם. בים המלח. זו טיילת עץ נחמדה שמתחילה בחוף וניגמרת בים המלח ושמה: "מינוס 415". אף על פי שזכרתי כי ים המלח נימצא 417 מטר מתחת לפני הים, לא בא לי להתווכח, כי המספר היה כבר מודפס בחגיגיות באותיות ענק על הטיילת החדשה. חוץ מזה נשבה רוח איומה. קטע מכלי האוכל של מזנון ארוחת הצהריים הנהדרת (ירקות, סלמון, לחם יין, קפה ועוגות) שהכינו על הטיילת התרסק ברוח, ולא בא לי להתווכח ולקפוא מקור.
אשה בלונדינית מהרצליה פיתוח הנשואה לאיש עסקים אמיד, עדינה גוטסמן שמה, שהיא קונסולית כבוד של נפאל בישראל אמרה משהו נהדר כמו "מהמקום הכי גבוה בעולם, מהרי ההימליה, אני מביאה ברכה למקום הכי נמוך בעולם." שני ארכיבישופים בבגדי כמורה שחורים הוסיפו הדר לטקס המרשים. אשה צעירה, נאוה כורש, שרה בחן עם גיטרה.
השר גדעון עזרא שהוא גם שר התיירות וגם השר לביטחון פנים, גזר את הסרט וכשלושים עיתונאי תיירות מכל העולם עטו עליו ושאלו אותו שאלות באנגלית. הוא השתדל להשיב באנגלית פשוטה ובסבלנות רבה.
רק ניגמר הטקס, גדעון עזרא לא אכל ולא שתה, רק זז הצידה (כאילו שאפשר לזוז ולהתחבא בטיילת צרה וחשופה, במיוחד אם אתה בתפקיד שר כפול שניים). הוא שלף סיגריה ונילחם קשות ברוח כדי להדליק אותה. ניגש אליו עיתונאי בריטי שחי בירושלים וניסה להדליק לשר את הסיגריה ולא הצליח. שלפו בלוק כתיבה גדול, עשו ממנו מחיצה נגד הרוח האיומה וסוף סוף הסיגריה של גדעון עזרא נידלקה. עמד גדעון עזרא נשף ושאף בהנאה של מי שהתאפק עד כה, השתעל וכיחכח, כיחכח והשתעל, נשף ושאף.
את השר שלנו לבטחון פנים, לא יהרגו אוייבנו, הסיגריות כבר יהרגו אותו. הלוואי שיהיה לנו בריא.