האם הכתבים הכלכליים מסקרים כיאות את תקציב המדינה? עם מי "שוכבת" התקשורת? מי נכלל ב"להקת המעודדות" של שר האוצר? ומי מחרים את עיתון הארץ ? חיים פלטנר מביא רשמים מסימפוזיון שנערך באוניברסיטת תל אביב ואשר בחן את האופן שבו התקשורת הישראלית מסקרת נושאי חברה וכלכלה.
תאריך הכתבה:
02/01/2005
האם העיתונות אכן מצליחה להציג באופן אובייקטיבי וברור את המדיניות הכלכלית של החברה? האם היא נותנת ביטוי מלא למצוקות החברתיות? האם התקשורת מסוגלת לקיים דיון רציני ומעמיק על המצוקות האלה? האם הכתבים הכלכליים מבליטים את הקשר הישיר שבין המדיניות הכלכלית לגידול העוני בישראל? אלה היו כמה מן הסוגיות שעלו בסימפוזיון שנערך על ידי מכון חיים הרצוג ו"אג'נדה",המרכז הישראלי לאסטרטגיה תקשורתית שבאוניברסיטת תל אביב.
בדיון, שהתחלק לשלושה מושבים, השתתפו עיתונאים ונציגים מן האקדמיה,שיחד עם הקהל לא חסכו דברי ביקורת מן התקשורת, ולעתים הצטרפו לביקורת גם כמה מן הכתבים. במושב שדן בדיווחי התקשורת על תקציב המדינה, התברר כי הכתבים הכלכליים מתקשים לעתים לדווח בצורה מפורטת ומהימנה על התקציב. אבי טמקין, הפרשן הכלכלי של גלובס, טען כי נתוני התקציב שמפרסם האוצר אינם שקופים, יש בהם הרבה סעיפים מעורפלים וגם משרדי הממשלה אינם מוסרים נתונים מלאים על מצבם הכספי. "הכתבים הכלכליים - אמר טמקין - פועלים לא פעם במצב של אי ודאות, ולא תמיד יש להם את הכלים המתאימים לבחון את התקציב על סעיפיו השונים". הדוקטור שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של מרכז אדווה, סבור כי רבים מן הכתבים הכלכליים מעדיפים לפרסם את הקומוניקטים של משרד האוצר מאשר להתמודד עם התקציב ולבחון אותו כיאות. לטענתו, "הם הפכו למעשה מעין כרוזים של האוצר".
במושב שנושאו היה "הפורנוגרפיה של העוני"- העלה העיתונאי דניאל בן סימון מעיתון הארץ, את השאלה עד כמה מותר לתקשורת לחשוף את המצוקה האישית של אנשים שנקלעו למצוקה כלכלית קשה. בן סימון, המצלם בימים אלה סרט על עיירות הפיתוח, סיפר כי צילם אנשים שבכו בפני המצלמה, לאחר שאיבדו כליל את כבודם העצמי. "האם אנו הכתבים- שאל- חייבים להציג את המצוקה בעזרת צילומים או סיפורים 'סקסיים', האם זו הדרך היחידה להעלות לדיון את המצוקה הכלכלית הפוקדת את הציבור הישראלי"? הפרופסור אביעד קליינברג מאוניברסיטת תל אביב, סבור כי התקשורת עושה מלאכה קלה כאשר היא חוזרת ומציגה סיפורים אישיים, מחטטת במקרר של המובטלים ומצלמת תורים ליד בתי התמחוי, וכל זה במקום לקיים דיון רציני על הסיבות שהחריפו את המצוקה הכלכלית והביאו לבתי התמחוי אנשים רבים מן המעמד הבינוני.
מימין לשמאל: בילי מוסקונה לרמן, אבי וייס, עידן גרינבאום, פרופ' אביעד קליינברג, דניאל בן סימון
|
אבי וייס, עורך המהדורה המרכזית וסמנכ"ל חדשות ערוץ 2, אמר כי אם רוצים להמחיש את הבעיות במלוא חריפותן אין מנוס מהעלאת סיפורים אישיים, זה הרבה יותר מוחשי ומעניין יותר את הציבור מסקירה של הנושא על ידי כתב או כתבת היושבים באולפן. עידן גרינבאום, העורך הכלכלי של ערוץ 10, סיפר, כי כל אימת שהעוני עולה על סדר היום הציבורי, פונים העורכים לעמותות השונות ומבקשים מהן להכין 2 מרואיינים ייצוגיים שימחישו את הבעיה ואולי גם ירטיטו את לבות הצופים. "במשחק היחצני הזה – אמר - העמותות השונות משתפות עמנו פעולה". בילי מוסקונה לרמן, הכותבת במעריב על נושאים חברתיים ומשתתפת בתכניות בערוץ 2, ביקרה את עמיתיה מן הטלויזיה המסתפקים בסיפורים אישיים, בנוסח טלנובלות, המציגים קשישים עניים נטולי שיניים. סיפורים כאלה, אמרה, באים במקום דיון מעמיק ורציני, ואין בהם כדי להשפיע על שיפור המצב. עם זאת הודתה, כי בכתבות שהיא כותבת, הדנות במצוקה הכלכלית והחברתית, צריך לשלב גם "סיפורים סקסיים" כלשונה. אסור שהכתבות יהיו משעממות. עיתונים משעממים הרי אי אפשר למכור.
בנקודה זאת תהה בן סימון כיצד משלימות השכבות החלשות עם הגזרות והמציאות הקשה. "האם זו השלמה פאטאלית עם הגורל – שאל - האם התקשורת 'שוכבת' עם השלטון ויוצרת פנטזיה ותחושה שכולנו עם אחד, שכולנו בסירה אחת ואין מה לעשות. מדיניות הרווחה התרסקה, המדינה נעלמה מן השטח ואנחנו (התקשורת) נשארנו כסטטיסטים בעניין הזה".
מימין לשמאל: נחמיה שטרסלר, ד"ר יוסי דאהן, כרמית גיא
|
המושב השלישי, שנושאו היה "כלכלה וחברה: למי יש אינטרס לשמור על קו הפרדה ביניהם"? זימן לשולחן אחד שני יריבים ותיקים - נחמיה שטרסלר,עורך בכיר לכלכלה וחברה בעיתון הארץ ואת הדוקטור יוסי דהאן מהמכללה האקדמית למשפטים ברמת גן. את הדיון הנחתה כרמית גיא מקול ישראל ("בעוד כמה ימים אני פורשת מן הרדיו") והשתתפו בו גם העיתונאיות סטלה קורין-ליבר מגלובס ובמבי שלג, עורכת המגזין ארץ אחרת. הדוקטור דאהן פתח את דבריו בהתקפה חזיתית על התקשורת הכלכלית ועל העורכים הכלכליים הבכירים, שלדבריו מדברים בקול אחד, אומרים אמן אחר מהלכיו של שר האוצר והם משולים ל"להקת המעודדות" של נתניהו. לדבריו, הם חוזרים במאמריהם ובדברי הפרשנות שלהם על המנטרה של שר האוצר- מחייבים קיצוצים בתקציבי הרווחה, תומכים בהפרטה מבלי לבחון את התוצאות שיש לה על ציבורי העובדים ואינם נותנים את הדעת לפגיעתה של התכנית הכלכלית בשכבות החלשות.
נחמיה שטרסלר דחה אחת לאחת את טענותיו של הד"ר דאהן ואמר כי קל ונוח מאד להשמיע דעות פופוליסטיות. "העיתונות איננה מדברת בקול אחד בכל הנוגע לנושאי כלכלה וחברה – אמר שטרסלר – והראיה מגוון המאמרים והדעות בנושאים אלה שאפשר למצוא בכל עיתון יומי, לרבות הארץ, וגם בתקשורת האלקטרונית". בכלכלה אין הוקוס פוקוס, הדגיש שטרסלר, ואם רוצים לשפר את מצבן של השכבות החלשות הדבר יכול לבוא רק על ידי חינוך טוב יותר ויצירת מקורות תעסוקה חדשים ולא בדרך של העלאת שכר והגדלת תקציבי הרווחה. והראיה, אליבא דשטרסלר, בשנים שבהן הגיעו תקציבי הרווחה לשיא גדל גם העוני. דבריו עוררו אי נחת בקרב הקהל והיה מי שהאשים אותו ואת עיתון הארץ בכך שהם תומכים בהפרטת נכסי המדינה והעברתם לידי בעלי ההון. הערה זאת עוררה את חמתו של שטרסלר, "אנחנו נגד מונופולים מכל סוג ואנו משלמים על כך מחיר כבד" - השיב בהתרגשות רבה. "בגלל תמיכתנו ברפורמה במערכת הבנקאות והפרדת הבנקים מקופות הגמל, הבנקים הגדולים הכריזו חרם מודעות על הארץ שגרם הפסד גדול לעיתון. בעבר סבלנו מחרם דומה גם מצד חברות גדולות במשק, כיוון שתמכנו בפתיחת המשק הישראלי לתחרות ופגענו באינטרסים שלהן".
בתום שלוש שעות ננעל הדיון, כאשר הקהל עדיין נותר עם שאלות נוקבות לנציגי התקשורת. ציונים לא חולקו וצוות שופטים לא פסק האם התקשורת אכן מסקרת כיאות את המצוקה הכלכלית והחברתית. ולמרות זאת, התחושה בסיום הדיון היתה שאמון הציבור בתקשורת אינו נמצא בררגה גבוהה במיוחד.
|
|
